🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
חג השבועות מתייחד במשהו מיוחד מאוד: יש בו מצווה להיות שמח ולהראות את השמחה, אולי יותר מכל שאר החגים. כך נאמר בגמרא (מסכת פסחים דף סח עמוד ב'): "הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲצֶרֶת דְּבָעֵינַן נַמִּי לָכֶם" — היינו, לכולי עלמא בעצרת צריך גם "לכם", לאכול ולשתות טוב. חג השבועות אינו רק ללמוד כל הלילה — צריך גם להוכיח ולהראות את השמחה וההודיה להשם על מתן תורה, דבר מיוחד מאוד.
מדהימה לשונו של רש"י על אתר: "בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, לְהַרְאוֹת שֶׁנּוֹחַ וּמְקֻבָּל יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה בּוֹ". שישמחו במאכל ובמשתה — אפשר לעשות סעודות טעימות, להביא גלידות, פירות מיוחדים, פשטידות — הכול כדי להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל, שניתנה תורה בו.
וראוי להתבונן: למה כל כך חשוב להבליט את השמחה וההודיה יותר מבשאר החגים? התשובה טמונה בסיפור מרתק המובא בגמרא, במסכת שבת (דף פח).
מספרת הגמרא: צדוקי אחד ראה את רבא, המורה הגדול, לומד סוגיה בעיון. מרוב שקיעותו בלימוד, ישב רבא על אצבעותיו והתחיל לרדת דם מהאצבעות, ורבא, שלמד בעיון, לא הרגיש כלום. סימן מובהק, אגב, לזהות אם אדם באמת מאושר בעיסוקו: כאשר הזמן "עובר לו בוואו", כשהוא לא שם לב לזמן — סימן שהוא נהנה מאוד. רבא, מרוב שקיעות, לא הרגיש גם את הזמן וגם את הכאב.
אמר לו הצדוקי: "עַמָּא פְּזִיזָא, דְּקַדְמִיתוּ פּוּמַיְיכוּ לְאוּדְנַיְיכוּ — אֲכַתִּי בְּפַחֲזוּתַיְיכוּ קַיְּימִיתוּ" — אתם עדיין פוחזים! כשם שהקדמתם את הפה לאוזן, ואמרתם "נַעֲשֶׂה" לפני "נִשְׁמָע" — הייתם צריכים קודם לשמוע, לבדוק אם העסקה מתאימה לכם, ורק אחר כך להסכים לעשות. מדוע אמרתם קודם כל "נעשה", לפני ששמעתם מה בדיוק אתם מקבלים על עצמכם? — כמו מישהו שמתקשר מהבנק ואומר "יש לי הצעת השקעה בשבילך", ואתה עונה מיד "כן" בלי לשמוע כלל מה ההצעה.
תשובה זו זקוקה לביאור. ורבא עצמו מבאר אותה באמצעות משל.
משל האב, הבן, והצוואה. היה אבא שנולד לו בן יחיד לאחר שנים רבות מאוד — לאחר שהיה אצל טובי הרופאים, נסע לחוץ לארץ ולכל מקום אפשרי, ורק ברגע האחרון, לפני שהשערים נסגרו, חנן אותם השם בבן נפלא, חכם וטוב לב. לאבא היה מפעל עצום לנרות ולציורים מדונג.
יום אחד הגיע האב לגבורות — הזדקן מאוד — וקרא לעורך דין כדי לערוך צוואה: כל נכסיו יעברו, בעזרת השם, לבנו היקר. כתב עורך הדין את הצוואה כדין, רשמית, הלכתית וממשלתית, שריר וקיים, חתם האב מצדו, והגיש לבן שיחתום גם הוא. אך הבן קם ואמר: "אבא, אני לא חותם עד שאביא עורך דין משלי". האב, שנפגע מאוד, שאל: "מה אתה חושב, שאני רוצה לעשות לך רע? כל חיי אני מחפש רק את טובתך! מה יצא לי מזה שאני מעביר לך את המפעל? רק דבר אחד — כדי שיהיה לך טוב. ואתה מבקש להביא עוד עורך דין?"
כך השיב רבא לצדוקי: "אתה בדיוק עקום כמו הבן במשל הזה. אתה חושב שהקדוש ברוך הוא, כביכול, אורב לנו במסתרים, מחפש את רעתנו — כמו ילד קטן בגן החושב שאבא ואמא לא אוהבים אותו כשלא נותנים לו סוכריה, או כמו מי שחושב שרופא השיניים מקדח לו את השיניים משנאה. אבל אנחנו, 'דְּסָגִינַן בִּשְׁלֵמוּתָא' — ההולכים בתום לב וביושר — יודעים מי הוא בורא עולם: 'חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי'. בורא עולם רוצה דבר אחד — לתת לנו חיים טובים, חיים מאושרים, חיים שמחים בעולם הזה ובעולם הבא. לכן אמרנו 'נעשה' לפני 'נשמע', כאותו בן נאמן שאינו זקוק לעורך דין נוסף, כי הוא בוטח באביו לחלוטין".
כאשר אתה לא מאמין בטובת השני, אתה זקוק לבדוק ולבטח ולוודא; אך כאשר אתה יודע כמה השני רוצה את טובתך, אתה אומר מיד "נעשה ונשמע". וכולנו יודעים שבורא עולם רק רוצה לעשות לנו טוב — "טוֹב השם לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". אם תזכור ש"טוב השם" הוא לא רק במתן תורה, אלא בכל בעיה בחיים — תזכור שכל מה שבורא עולם עושה הוא רק טוב, ובורא עולם מחפש את טובתך. "טוב השם לכל" הוא פתרון לכל בעיה.
חג השבועות מגיע עם שמחה גדולה, וצריך להראות את השמחה, כי אנו מאמינים שבורא עולם הביא לנו תורה נפלאה, תורת חיים, "תורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" — הכול לטובתנו ולאושרנו בעולם הזה ובעולם הבא. זו אינה קבוצת חוקים או משטרה הרודפת אחרינו — זהו בורא עולם שרוצה להיטיב איתנו. על כך שמחים, מאושרים, ומודים לבורא עולם: "עַל תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לָנוּ, בָּרוּךְ אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ". חג שמח לכל בית ישראל.