🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
מצינו במצוות השמחה ברגלים, שיש מצווה לשמוח ברגל, כמו שציוותה אותנו התורה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ". כותב ספר החינוך, בפרשת ראה, משורשי המצווה: "לְפִי שֶׁהָאָדָם נָכוֹן שֶׁצָּרִיךְ טִבְעוֹ לִשְׂמוֹחַ לִפְרָקִים... וְהִנֵּה קָבַע לָנוּ זְמַנִּים בַּשָּׁנָה לַמּוֹעֲדִים לִזְכֹּר בָּהֶם הַנִּסִּים וְהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ".
במקום אחר (מצווה שכ"ט) כותב ספר החינוך שבכוונה ציווה הקדוש ברוך הוא את מצוות השמחה המיוחדת בחג הסוכות דווקא בתקופת האסיף - שאז האדם בלב הכי שמח וטוב לב, וזה הזמן שהשמחה תהיה במצוות ה' יתברך, וזה הזמן שהלב נפתח ומודים לה' יתברך.
ולכן ציוו אותנו חז"ל בשמונת הימים האלה - שבעת ימי הסוכות וגם שמיני עצרת/שמחת תורה - לגמור את ההלל עם ברכה, הלל שלם, כי אלו ימים של שמחה, וממילא אם זה ימים של שמחה, זה הזמן שהלב נפתח ומודים לה' יתברך מכל הלב, ברצון ובשמחה. כך כותב גם כן הבן איש חי, בשנה ראשונה פרשת וישב, בעניין ההלל שאומרים בחנוכה: "יִזָּהֵר בְּהַלֵּל שֶׁל חֲנֻכָּה, כִּי אֲפִלּוּ בְּחַג הַמַּצּוֹת אֵין אוֹמְרִים הַלֵּל גָּמוּר, וְכָאן אוֹמְרִים הַלֵּל גָּמוּר שְׁמוֹנָה יָמִים, עַל כֵּן יֹאמַר אוֹתוֹ בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה".
הסברה הפשוטה: כשאדם רוצה להודות מכל הלב, ודאי שהוא חייב להיות בשמחה ובסיפוק ובטוב לבב - כי אם חסר לו בשמחה, אז חסר לו בהודיה; אז ההודיה אינה מושלמת, אינה מכל הלב, אינה אמיתית כל כך בעומק הלב. אבל כשאדם שמח וטוב לב, אז ההודיה היא באמת אמיתית, נובעת מעומק הלב - מתוך הכרה של הכרת הטוב.
מצינו כמה פעמים בזוהר הקדוש, בין השאר בפרשת ניצבים ובעוד מקומות, שהוא קושר את השמחה עם ההודיה. כך כותב הזוהר: "אֵין לוֹ לְאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְלִבְעוֹ הוֹדָאָה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא... חַיָּיב אָדָם תָּמִיד לִשְׂמֹחַ עִם כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה אִתּוֹ, בֵּין לְטָב בֵּין לְמוֹתָב" - כך לשון הזוהר, ששם ולשמוח ולהודות רואים ששמחה והודיה מתלווים ביחד.
ואם אדם באמת שמח שמחה אמיתית בחג, אז באמת הוא אומר את ההלל בצורה מושלמת. כמו שאנחנו רואים שבמציאות זה ככה, שאדם עם ארבעת המינים - שגם הם משמחים את הלב, כמו שכתוב גם כן בספר החינוך במצוות לולב שגם זה גורם לשמחה - אז ביחד עם ארבעת המינים, עם מצוות הסוכה ועם מצוות השמחה של הרגל, ההלל הוא הלל מושלם, אומרים אותו בשמחה עצומה ובהודיה גדולה לה' יתברך.
מגלה לנו הספר "צדה לדרך" שעל ידי שאדם מתרגל לשבח את הקדוש ברוך הוא לילו ויומו, ולהזכיר תמיד את הטובות שעשה עמו, בין בסתר בין בגלוי - זה יגרום לו שירוץ לעבודתו בשמחה ובטוב לב. אבל לא רק שכשיש זמנים של שמחה זה הזמן להודות; אלא זה גורם - שכשאדם שמח וטוב לב, אז באמת מתפרצת הודיה לה' יתברך.
כשמחפשים עצה טובה איך למשוך את השמחה הזאת של החג לכל השנה כולה - התשובה היא: על ידי שאדם יקבל על עצמו להודות תמיד לה' יתברך, בכל זמן, על כל דבר קטן וגדול. ממילא זה יגרום לו שיהיה תמיד בשמחה, תמיד בטוב לבב, ויעבוד את ה' בשמחה - ואז השמחה של שמחת הרגל תימשך לו לכל השנה כולה.
ונזכה ביחד לשמוח בבניין ציון בירושלים, שמחה אמיתית - כי לא כתוב "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" בכדי. אנו מקווים ומצפים שנזכה לגאולה שלמה כבר בקרוב ממש, ולשמוח שמחה אמיתית מושלמת בבניין בית המקדש.