🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
מצוות הדלקת נרות חנוכה היא תופעה יוצאת דופן: היא מצווה על האדם (לא על הבית, כמו מזוזה), אך מתקיימת דווקא במקום מסוים - פתח הבית. פוסק הגר"א שיהודי חסר בית חייב להשיג בית לימי החנוכה - אפילו לחזר על הפתחים כדי לזכות בדירה - כי חובת ההדלקה חלה על האדם, אלא שמקום קיומה הוא בבית דווקא. אין לנו עוד מצווה כזאת: לא כמו סוכה (הבית חייב), ולא כמו מצה (האדם חייב בכל מקום).
מדוע נקרא החג "חנוכה"? הפירוש הפשוט - "חנו כ"ה" (בכ"ה בכסלו). אך שואל החיד"א: מדוע לקרוא לחג על שם ה"חניה" ולא על שם הניצחון עצמו? ולמה "חנו" ולא "נחו" (כמו בפורים)?
מבארים המהר"ל והרמב"ן: היכל בית המקדש טוּמא בידי היוונים, וכשניצחו החשמונאים - קידשו את המקדש מחדש בהדלקת נרות המנורה. "חנוכה" = "חינוך" מחדש של בית המקדש. פירוש נוסף: השכינה נקראת "כ"ה" - "כֹּה תְבָרְכוּ" - כי אור השכינה הוא רק "כעין" דמיון לאור ה' המלא, שרק משה רבנו זכה לו במלואו. השכינה, שהייתה בגלות בזמן טומאת ההיכל, "חנתה כ"ה" - חזרה לחנות בבית המקדש.
מובא בשם המהר"ל, הרמב"ן, ומקורות נוספיםיש בכך רמז נפלא: כשם שאז חנכו את בית המקדש וחזרה השכינה לשרות שם, כך היום - "כַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה" - השכינה חוזרת לחנות בביתנו שלנו, כאשר אנו מדליקים את החנוכייה. הבית שלנו נהפך למקדש מעט, והחנוכייה - למנורה.
מדליקים את הנרות בפתח הבית - ולכתחילה מדליקים דווקא שם, ולא בחלון בלבד, גם אם יש פרסום הנס. מדוע דווקא בפתח? יש עוד מצווה שהתקיימה בפתח הבית: דם קרבן פסח על המשקוף ועל שתי המזוזות ביציאת מצרים. מבאר ה"כלי יקר": הקדוש ברוך הוא נקרא "מַשְׁקִיף" - "כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ". שתי המזוזות - שני "צדדים" המתאחדים - מסמלות שהקדוש ברוך הוא שורה במקום שיש בו איחוד. האות ח' עצמה בנויה משתי אותיות ז' וגג המחבר ביניהן.
לכן חנוכה - שמונה ימים - רומז לשכינה הבאה לשרות על הזוג המאוחד, ולכן מדליקים נרות חנוכה דווקא בפתח: כדי להזכיר שהקדוש ברוך הוא בא אלינו, משקיף על שני צדי המזוזה המאוחדים. מיד לאחר ההדלקה אומרים "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" - כי הקדוש ברוך הוא בא אלינו הביתה ממש, וחונך מחדש את הבית להיות משכן לשכינה.