🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
הרב יצחק זילבר (המכונה גם בשם אחר) שעבר בחייו חטיפה על ידי מחבלים וניצל בניסים, חי מאז חיים של הודיה מתמדת. הוא היה שואל: מדוע בלשון הקודש "הודיה" (thanking) ו"הודאה על האמת" (admitting truth) הן אותה מילה בדיוק, בעוד שבשאר השפות אלו מילים שונות לחלוטין?
הביאור: הרבה פעמים הודיה אמיתית היא בעצם הודאה על האמת. היה דבר שנראה לאדם רע, וכשמתברר לו שהדבר היה בעצם טוב - וכשהוא מכיר בטובתו - זו נקראת "הודיה". בכל הודיה אמיתית טמונה הכרה באמת שהתבררה.
המדרש מפורסם: "מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, לא היה אדם שהודה לקדוש ברוך הוא עד שבאה לאה והודתה" - "הפעם אודה אֶת ה'". שואלים: וכי אברהם ויצחק ויעקב לא הודו לה'? אלא ההודיה של לאה הייתה מיוחדת: היא הייתה הודעה מאוחרת. היא הודתה על מה שבתחילה נראה לה "רע" - שקיבלה בן רביעי, יותר ממה שחשבה שמגיע לה מבחינת החשבון עם אחיותיה (ראו בהרחבה ספר "ארבע ועוד ארבע") - והתברר לה שהכל היה לטובתה. וזוהי שלמות ההודיה: שאדם זוכה להודות גם על מה שנראה "הרע".
מדרש, בראשית כט, להכך היה גם עם חנוכה: עם ישראל היה תחת עול מלכות יוון כמה מאות שנים. גזרות אנטיוכוס גרמו לעם ישראל להבין שאי אפשר להמשיך כך, הם נלחמו, וזכו - לא רק שהגזרה סרה, אלא שהם קיבלו מלכות עצמאית לישראל למשך כמאתיים שנה! הרע - הגזרות הקשות - נהפך לטוב הגדול: החזרת המלכות לישראל, ובזכות המלחמה על יוון זכו גם לעומק גדול יותר בתורה שבעל פה.
עוד סיפור אישי לדוגמה: קניתי חוברות ואיבדתי אותן באוטובוס. לא הבנתי למה זה טוב. אחר כך התברר שבזכות אובדן החוברות זכיתי לקיים מצוות הכנסת אורחים (עזרתי ל"מוצא" שמצא אותן דרך מישהו שהיה זקוק לעזרה מסוימת), וגם קניתי חוברות נוספות פעם שנייה, ובסוף נמכרו הכל - גם הישנות שנמצאו, וגם החדשות. הכל התברר לטובה.