הפסוק בירמיה (לג, יא) אומר: "עוֹד יִשָּׁמַע... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת". יש כאן מצווה - כמעט דאורייתא, מפי נביא - להודות ולהלל בחתונה. מצווה גדולה למי שיכול לעורר חתן וכלה להודות ולהלל. וכך גם חנוכה נקבע להודות ולהלל.
יש קשר עמוק: חנוכה (מצווה דרבנן) וחתונה (המבוססת על פסוק בנביאים) - שניהם נקבעו להודיה. מדוע?
מבאר האדמו"ר מרדומסק (בעל "התפארת שלמה"): הרמב"ן כותב שכוונת כל המצוות שנאמין בה' ונודה אליו שהוא בראנו. שואל: הרי יש הרבה מצוות אחרות - מה הפשט שדווקא זו "התכלית"? אלא מבואר בחז"ל ש"שמו של משיח קדם למעשה בראשית" - לעתיד לבוא, כשה' יעביר את רוח הטומאה מהארץ, לא תישאר לצדיקים עבודה אחרת זולת להודות ולהלל לשמו הגדול, כמו שלמדו חז"ל מה"קול החמישי" - "קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ" - שלעתיד לבוא כל ענייננו יהיה הודיה בלבד.
מובא בשם האדמו"ר מרדומסק, "תפארת שלמה"ובחנוכה - "קְבָעוּם... בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה" - חז"ל המשיכו לתוך העולם הזה את אורו של משיח, "אור הגנוז" מששת ימי בראשית. לכן גם השפת אמת מבאר ש"חנוכה" מלשון "חינוך" - חינוך והכנה לימות המשיח, שבהם כל ענייננו יהיה להודות ולהלל.
גם עצם מספר "שמונה" בחנוכה מרמז לכך: "שמונה" הוא בחינת המשיח, כמו "בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא" - הוא הרועה השמיני (אחרי שבעת הרועים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף, דוד), ו"לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית" - כינור המשיח בעל שמונה נימים. אם כן, ההודיה וההלל בחנוכה הם בבחינת אורו של משיח.
וכן חתונה היא מעין הגאולה, כמו שכתוב "כִּי כַאֲשֶׁר יִבָּעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ, וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקָיִךְ" - חתונת חתן וכלה נמשלת לגאולה עצמה. ברכת "שֶׂה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה" תוקנה מפני שהחתונה היא מעין הגאולה - כמו ש"שמחה במעונו" היא ברכה על מעין גאולה. לכן בשני המקומות הללו - חנוכה וחתונה - נצטווינו להודות ולהלל, כי בשניהם מתנוצץ אור הגאולה. וגם היום, בדור האחרון, הקדוש ברוך הוא משפיע עלינו טעימה מהמעדנים של הגאולה - וכל מי שנכנס לתוך עולם ההודיה, מרגיש ממש את אור הגאולה נכנס לחייו.