🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
איך מכינים את עצמנו ליום הקדוש, ליום הכיפורים? ביום הכיפורים, בזמן שבית המקדש היה קיים, הביאו קרבן משונה מאוד, שנקרא "שעיר לעזאזל". קרבן זה לא הקריבו אותו בבית המקדש, לא שחטו אותו - אלא לקחו אותו לארץ גזרה, הר גבוה, וזרקו את השעיר מההר הגבוה, עד שהתרסק לאיברים. השאלה נשאלת: מה הכוונה בקרבן הזה, ומה הלימוד לחיים שלנו?
הרב הגאון הרב גדליה [אייזמן] זצ"ל הסביר את עניין "שעיר לעזאזל": כתוב במדרש ש"עֵשָׂו הָרָשָׁע" - הוא והעם שלו - מרומזים בשעיר לעזאזל. ועל ידי שזורקים את השעיר מההר הגבוה לאיברים, אנחנו מרמזים שאנחנו מתנתקים מההשפעה של עשו הרשע - כלומר, מההשפעה של אומות העולם.
כל העבירות שעם ישראל חוטאים, זה בא בגלל השייכות שלהם לאומות העולם. עם ישראל רואים איך אומות העולם נוהגים, ויש איזו השפעה על החיים של עם ישראל. אפילו יהודים ששומרים תורה ומצוות - אבל ברוח החיים שלהם יש איזו השפעה מעֵשָׂו הרשע. יש אנשים שחלילה נכשלים באמת ועושים עבירות בגלל השפעת אומות העולם - זה עיקר הכוונה של שעיר לעזאזל: העבירות החמורות שעם ישראל עשו חלילה, זה בגלל ההשפעה של האיסור.
אבל יש גם עניין של דברים שאינם אסורים כלל - אלא ה"הליכה של החיים", הרוח של החיים. שגם יהודים שומרי תורה ומצוות, יש בהם איזו בחינה של חיקוי - שלמדו את זה מרוח אומות העולם. איזו רוח מדובר? למשל, הרוח של "מותרות" - לחיות את החיים ולהשקיע זמן על מותרות, על דברים שלא חייבים, הרדיפה אחרי כסף בשביל לקנות עוד ועוד ולהרחיב ולהתענג בעולם הזה.
כיוון שעיקר תכליתו של האדם בעולם - להודות לקדוש ברוך הוא, השפעה זו של רדיפה אחר מותרות, שהיא מ"עשו הרשע", מפריעה לכל עיקר החיים הרוחניים של היהודי, שתכליתו להודות לקדוש ברוך הוא. ולכן הכפרה על עם ישראל ביום הכיפורים היא בכך ששולחים את השעיר לעזאזל - השעיר שמלמד על עצמה של אומות העולם, כל הרוח וההשקפה של רדיפה אחר מותרות - וזורקים את ההשקפה הזאת מהגבוה לרסיסים.
אנחנו מצילים, אנחנו מתנתקים מכל ההשפעה הזו של עשו הרשע. ומעכשיו אנחנו מתבוננים על החסדים של ה' צרים בחלקנו, מסתפקים בחלקנו - ואז מגיעים לחג הסוכות, "זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ": שאחרי שאדם מתנתק מכל השפעת אומות העולם, הוא שמח במה שיש לו, מגיע לשמחה אמיתית - שזה התכלית שלו בעולם הזה.