🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ידועה שאלת הטור: למה חוגגים את חג הסוכות, זכר לענני הכבוד שליוו את עם ישראל ביציאתם ממצרים, דווקא בחודש תשרי - ולא בחודש ניסן, יחד עם חגיגת יציאת מצרים בפסח, שהרי אז החל השהות בענני הכבוד?
בחודש ניסן אין זו חוכמה לשבת בסוכה, כי אז נעים ונוח בחוץ ממילא. לעומת זאת בתשרי, זמן שירדו גשמים, כשיושבים בסוכה - ניכר שעושים זאת לשם מצווה דווקא.
ביום הכיפורים ה' סלח למשה רבנו. למחרת ציווה משה את עם ישראל על בניית המשכן. עם ישראל הביאו נדבתם בשמחה, ומכיוון שהחלו לבנות - חזרו ענני הכבוד שהיו נסתלקו לאחר חטא העגל.
מבאר הגאון מווילנה: "טו" (ט"ו בתשרי, יום הראשון של חג הסוכות) אינו זכר סתם לענני הכבוד המקוריים, אלא זכר לאותו יום שבו הקדוש ברוך הוא החזיר את ענני הכבוד! שכן חמשת הימים שבין יום הכיפורים לסוכות היו הימים שבהם ציווה ה' על המשכן, ועם ישראל באו בשמחה ובהתלהבות והביאו נדבה למשכן.
מובא בשם הגאון מווילנהגם היום אנו עושים כביכול זכר לכך: אנו בונים סוכה. מה זה סוכה? "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְּךָ" - אתה בונה בית לחתונה. "בוא נשב, אנחנו והקדוש ברוך הוא ביחד בסוכה" - זהו סוד הסוכה: לשבת יחד עם הקדוש ברוך הוא, בצילא דמהימנותא, וחוגגים שבעת ימי המשתה. הקדוש ברוך הוא מביא לנו אושפיזין כל יום - פנים חדשות מדי יום, כמו בברכת שבע ברכות, ואנו נמצאים בשמחה גדולה עמו.
כשם שאז בזמן בניית המשכן באו כולם והביאו נדבות ואספו חומרים למשכן, כך גם היום אנו מביאים יריעות, קרשים, עצים, ובונים סוכה - "משכן" קטן לקדוש ברוך הוא. כל אחד סוחב מכאן וטורח משם, לפעמים קורה תקלה או בלגן, אבל כשאדם מבין שהוא בונה בית לקדוש ברוך הוא - איזו שמחה! כפי שעם ישראל השקיע במשכן במסירות ("וְהֵבִיאוּ עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר") כך גם אנו צריכים להשקיע בסוכתנו, מתוך שמחה, ולזכות ל"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".