פייטן זה הקדיש פיוט מיוחד לחג טו באב, הפותח בקריאה "הַיּוֹם יוֹם לְהוֹדוֹת, הַיּוֹם יוֹם רְנָנוֹת" - כותרת שממצה את מהות היום כולו. הפיוט מתאר את בנות ירושלים היוצאות במחולות, ומסתיים בתפילה שנזכה לשיר ולהלל בבניין בית המקדש במהרה.
התשובה: "הַיּוֹם יוֹם לְהוֹדוֹת, הַיּוֹם יוֹם רְנָנוֹת" - אין אנו מודים רק על העבר, אלא על העתיד: על בניין בית המקדש השלישי שעתיד להיבנות דווקא ביום זה. הודיה על העתיד אינה יכולה להתבטל - "אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים שֶׁנִּזְכֶּה לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, לַחֲנֻכַּת הַמִּקְדָּשׁ, וְאָז נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ וּבְנַגְּנָה נַעֲלֶה". אדם בעל אמונה אינו מחכה לנס שיקרה, אלא כבר שר עליו עוד לפני שהוא בא - "תְּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" (השל"ה הקדוש).
הכוונה: שייגמר בית המקדש בשיר "מזמור" - הלוא הוא "מִזְמוֹר לְתוֹדָה" (תהילים ק'), הנקרא "שיר" משום שהוא שיר של תודה, ו"מזמור" משום שפותח במילים "מִזְמוֹר לְתוֹדָה". זהו השיר שאומרים בעת חנוכת המזבח - ולכן, ביום זה, "היום יום להודות היום יום רננות", עוברים מזמור לתודה בשמחה ובשירה, מתוך אמונה שלמה שבמהרה יהיה זה שיר חנוכת המקדש בפועל.
יהי רצון "שִׁיר וְהַלֵּל אֲכַלֵּל, נִפְלַל בֵּית מִקְדָּשׁ יְחֻלַּל" - שנזכה במהרה בימינו לשיר חדש בבניין בית המקדש.