🍞 הטוב והמטיב - ברכה שבונה את ירושלים

למה נקבעה ברכת "הטוב והמטיב" דווקא אחרי "בונה ירושלים", ומה בין "מודים" ל"המחזיר שכינתו לציון"
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

תזכורת של ט"ו באב, פעמיים ביום

בט"ו באב תיקנו חז"ל לברך את הקדוש ברוך הוא בברכת "הטוב והמטיב", ולהזכיר לעצמנו בכל יום, פעם ופעמיים, שה' טוב ומטיב. וגם מי שאינו אוכל לחם, אלא רק עוגה או מאפה, אומר בברכה אחרונה "כי אתה ה' טוב ומטיב לכל". ומי שזוכה לאכול לחם ולברך ברכת המזון, אומר כמה וכמה פעמים את המילה "טוב": "המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו".

וראינו יסוד נפלא: בניין בית המקדש תלוי בהכרה שבורא עולם טוב ומטיב לכל. לכן תיקנו חז"ל את ברכת "הטוב והמטיב", כדי לעורר את ישראל להתבונן בכך שה' הטיב, מטיב וייטיב לנו.

למה דווקא בברכת המזון?

לפי זה נבין דבר נפלא. אם רצו חז"ל לתקן הודיה על כך שה' טוב ומטיב, מדוע תיקנו אותה דווקא בברכת המזון? היו יכולים לתקן אותה בהרבה מקומות אחרים: ב"מודים", ב"על הניסים", בפסוקי דזמרה, ב"עזרת אבותינו", ב"הודו לה' קראו בשמו".

אבל לפי דברינו התשובה נפלאה. בברכת המזון אנו מברכים: "ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים, אמן". ואומרים לנו חז"ל: יהודי יקר, אתה רוצה שתיבנה ירושלים? דע לך, בניין ירושלים תלוי ב"המלך הטוב והמטיב לכל שבכל יום ויום". לכן סמכו חז"ל, מיד אחרי "בונה ברחמיו ירושלים", את הברכה "הטוב והמטיב".

בניין הבית תלוי בהכרה שה' טוב ומטיב. לכן הברכה הזו באה מיד אחרי "בונה ירושלים": כדי שנדע במה תלויה הבנייה.

הקול שיישאר לעתיד לבוא

ונבין עוד: מה יהיה כשייבנה בית המקדש? אמרו חז"ל שלעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים, חוץ מקורבן תודה. כמו שכתוב בפסוק:

עוֹד יִשָּׁמַע... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' ירמיהו לג, י–יא

זהו הקול החמישי, הקול שיישאר לעתיד לבוא. ובשביל זה צריך להיות ראויים לקול הזה. כאשר אנו חיים את "המלך הטוב והמטיב", אנו נעשים ראויים לקול החמישי.

"המחזיר שכינתו לציון" ואחריו "מודים"

ונאמר דבר נפלא בחזרת הש"ץ בבית הכנסת. החזן מסיים: "ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון", וכולם עונים "אמן". ומיד אחר כך: "מודים אנחנו לך". זו לא סמיכות סתמית. יש כאן רמז נפלא. יהודי יקר, אתה יודע מתי ה' יחזיר את שכינתו לציון? כשנאמר "מודים אנחנו לך".

אבל איזה "מודים"? נספר סיפור.

🍬 "תגידי תודה לסבתא"

רבי אליה לופיאן ישב בסלון ביתו ולמד תורה. הגיעה הנכדה הקטנה לבקר את סבתה. הסבתא כיבדה אותה בסוכרייה, והילדה שמחה מאוד. אמרה לה אמה: "בתי היקרה, תגידי לסבתא תודה". והילדה אמרה: "תודה, סבתא".

ופתאום נשמעה מן הסלון זעקה גדולה: "אוי, אוי, ואבוי!" נבהלו כולם ורצו לראות מה קרה לרבי אליה. אמר להם: "כששמעתי את הילדה אומרת תודה, הבנתי שהיא לא אמרה תודה מתוך רגש של הכרת הטוב. הלב שלה לא היה מלא רגשות. היא אמרה תודה כי אמא שלה אמרה לה שצריך להגיד תודה. וחשבתי לעצמי: וכשאני אומר 'מודים', האם אני באמת מרגיש הכרת הטוב? או שאני אומר 'מודים' כי כך כתוב בסידור, וכאן צריך לומר 'מודים'?"

"מודים" אמיתי הוא כשאדם מרגיש באמת את אהבת ה' אליו, ושואל מתוך הלב: "מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי"? איך אוכל להודות לך על כל הטובות?

עצה ל"מודים" אמיתי

וכידוע לכל מי שקרא בפנקס ההודיה, מובאת שם עצה נפלאה בשם אחד מגדולי ראשי הישיבות: איך אדם זוכה שה"מודים" שלו יהיה "מודים" אמיתי?

אם אדם ירשום בכל יום בפנקס ההודיה שלו את חסדי ה' עמו, ולפני התפילה יעיין בפנקס, ולפני שהוא כורע ב"מודים", אחרי "המחזיר שכינתו לציון", ייזכר בכל החסדים שכתב, ואז יאמר "מודים", יהיה זה "מודים" אמיתי. זה יהיה "מודים" שמחזיר את השכינה לציון, "מודים" שבו נבנה בית המקדש.

הנה פעמיים סמכו לנו חז"ל את ההודיה לבניין ירושלים. "המחזיר שכינתו לציון", ומיד "מודים אנחנו לך". "בונה ברחמיו ירושלים", ומיד "המלך הטוב והמטיב לכל". כי גאולתנו תלויה בכך שנכיר שבורא עולם טוב ומטיב.

בית המקדש הפרטי

ונוסיף לסיום: לא רק הגאולה השלמה תלויה בזה, אלא גם הגאולה של כל יהודי ויהודי. מי שרוצה להרגיש גאולה, קצת אהבת ה', קצת שמחה בחיים, קצת "ואני קרבת אלוקים לי טוב", שידע: כאשר יהודי מתחיל להודות לה', כאשר הוא מתבונן בחייו ורואה ש"המלך הטוב והמטיב לכל שבכל יום ויום", הוא מתחיל להרגיש את בית המקדש הפרטי שלו.

מובא בספרים: למה נקרא שמו "יהודה"? כי בשם "יהודה", שהוא שם של הודיה, נמצאות אותיות שם הוי"ה. הקדוש ברוך הוא שוכן על מי שמודה לו. הוא, כביכול, יושב על מי שיודע לשבח אותו.

יהי רצון שנזכה כולנו להודות לקדוש ברוך הוא כראוי, לחיות את "המלך הטוב והמטיב לכל", ומתוך כך נזכה ל"המחזיר שכינתו לציון", במהרה בימינו, אמן.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון, שנתקנה ביום ט"ו באב (ברכות מח ע"ב).
  2. ברכה אחרונה "על המחיה": "כי אתה ה' טוב ומטיב לכל".
  3. ירמיהו לג, י–יא; דברי חז"ל: לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה (ויקרא רבה ט, ז).
  4. סדר חזרת הש"ץ: "המחזיר שכינתו לציון" ואחריו "מודים".
  5. סיפור רבי אליה לופיאן והנכדה.
  6. פנקס ההודיה: עצה לעיין בפנקס לפני "מודים", בשם אחד מגדולי ראשי הישיבות.
  7. תהילים קטז, יב: "מה אשיב לה'"; תהילים עג, כח: "ואני קרבת אלוקים לי טוב".
  8. שם "יהודה" כולל את אותיות השם (מובא בספרים).
▲
סיכום השיעור: הטוב והמטיב - ברכה שבונה את ירושלים