הוד שבהוד
מדוע נפטר רשב"י ביום "הוד שבהוד" - ומדוע צריך להודות אף על הזכות להודות
מאת: הרב יהודה טאוב
א. "הוד שבהוד" - יום פטירתו של רשב"י
"הוֹד שֶׁבְּהוֹד" - כל יום בספירת העומר שייך לצירוף מידות. רבי שמעון בר יוחאי נפטר ביום ל"ג לעומר, "הוד שבהוד". ו"הוד" בזוהר הוא לשון הודיה.
הזוהר, ח"ג רכ"ג ע"ב; הרב דניאל פריש, "וספרתם לכם"
"הוֹד שֶׁבְּהוֹד" - שיהודי מודה לקדוש ברוך הוא על הזכות שהוא זכה להודות לו. זהו הסוד שרשב"י מלמד אותנו: צריך להודות על הזכות עצמה שנתן לנו בורא עולם להודות לפניו.
✦ ✦ ✦
ב. "מודים דרבנן" - להודות על הזכות להודות
"עַל שֶׁאָנוּ מוֹדִים לָךְ" (במודים דרבנן) - אנו מודים לקדוש ברוך הוא על הזכות שזיכה אותנו להודות לפניו.
רש"י, סוטה מ' ע"ב
לא מצאנו באף מצווה שמודים על עצם הזכות לקיימה - לא מודים על הזכות להניח תפילין או ליטול לולב. מדוע דווקא במצוות ההודיה מודים גם על הזכות להודות?
✦ ✦ ✦
ג. הזוהר - אהבת ה' עולה על כל העבודות
מצוות אהבת ה' עולה על כל העבודות שבעולם, ובה מתכבד שם הקדוש ברוך הוא יותר מכל דבר.
הזוהר הקדוש
כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא, הוא רואה את הטוב שבמעשיו, מתחבר אליו בחיבור של אהבה - "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". לכן זו העבודה הגדולה ביותר, וממילא מובן מדוע מודים גם על הזכות להודות - שהרי בזה זוכים לעשות את הדבר הנעלה ביותר, עבודת אהבה.
✦ ✦ ✦
ד. מי נקרא "חי" - הודיה כסימן חיים
"לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָ-הּ" - הכוונה לרשעים, הנקראים "מתים" בחייהם, כי אינם מברכים ואינם מודים לה' על דבר.
תהילים קט"ו, יז; רבי שמעון בר יוחאי בפתיחת האדרא זוטא; מדרש תנחומא
מבאר המדרש: מי שרואה חמה זורחת ואינו מברך, שוקע ואינו מברך, אוכל ושותה ואינו מברך - רשע בחייו קרוי מת. הצדיקים, לעומת זאת, מברכים על הכל - "אַשְׁרֵי חֲסִידִים וְכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם". שתי סיבות: (א) ההודיה פותחת את הלב, האדם נעשה שמח וטוב לב - חי; (ב) "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" - ההודיה מדביקה בבורא עולם, ומי שמודה בעולם הזה יזכה להודות גם בעולם הבא, "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה".
📚 מקורות ומראי מקומות
- הזוהר, ח"ג רכ"ג ע"ב; הרב דניאל פריש, "וספרתם לכם"
- רש"י, סוטה מ' ע"ב - "מודים דרבנן"
- הזוהר הקדוש - אהבת ה' עולה על כל העבודות
- תהילים קט"ו, יז - "לא המתים יהללו יה"
- מדרש תנחומא, סוף פרשת "וזאת הברכה"
- תהילים פ"ד, ה - "אשרי יושבי ביתך"