🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
נפסקה הלכה: מי ששכח לומר "עַל הַנִּסִּים" בברכת המזון, ואם כבר אמר "בָּרוּךְ אַתָּה ה'" בברכה השנייה - אינו חוזר, אלא (כמובא באחרונים, בן איש חי) יכול להשלים בהרחמן: "הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ" וכו'.
שואלים: מדוע מבקשים "יעשה לנו ניסים ונפלאות"? לכאורה לא טוב לבקש על נס (הגמרא בתענית: "מנכים לו מזכויותיו")! ועוד: כשאומרים "עַל הַנִּסִּים" בתוך ברכת ההודיה עצמה, לא מבקשים כלום, רק מודים - ואילו מי ששכח, מרוויח לכאורה "תוספת" של בקשה, ונראה שזה יותר טוב! אלא מתרצים יסוד עצום: כשאדם אומר את "על הנסים" בתוך ההודיה, עצם ההודיה מורידה את כל השפע מלמעלה, ולא צריך לבקש. אבל מי ששכח להודות - צריך לבקש, כי חסרה לו ההודיה שהייתה מורידה את השפע מעצמה.
יסוד זה מופיע במפורש בתורה: בשירת הים אומרים "עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" - הביטחון והשירה לה' עצמם הם שהביאו את הישועה. במדרש מובא שעם ישראל אמרו שירה עוד לפני שנבקע הים - מתוך אמונה וביטחון, ובכך הורידו את הכוח לבקוע את הים.
ברכת "מודים" מסתיימת "בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת" - וכברכה הבאה מיד, "שִׂים שָׁלוֹם", מבקשים שלום, טובה, ברכה, חיים, חן, חסד ורחמים. זו תוצאה ישירה מברכת ההודיה - כשמודים, מקבלים את השפע הכי יפה.
"טוֹב לְהוֹדוֹת לַה'" - לא רק חייבים להודות, אלא טוב, כדאי להודות. משתלם להשקיע ב"מודים", כי אז יורד השפע מלמעלה.
כותב רבנו יונה בשערי תשובה (שער ד', אות י"ב): "חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר" (תהילים ע"ו) - כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא על צערו ומקבל את המוסר באהבה, זה עוצר וחוגר את שאר החֵמות (הדינים) שהיו עתידים לבוא עליו.
וממשיך רבנו יונה עוד יותר: "אוֹדְךָ לְעוֹלָם כִּי עָשִׂיתָ, וַאֲקַוֶּה שִׁמְךָ כִי טוֹב נֶגֶד חֲסִידֶיךָ" (תהילים נ"ב) - אדם שמודה על הטובות שקיבל, גם זה עצמו מוריד עליו שפע נוסף.
יהי רצון שנזכה להודות ולהלל תמיד כל הימים, ושכל הימים הגדולים של חנוכה, כל הנרות וההודיות והשבחים שעם ישראל אמר - יעלו למעלה להליץ יושר, ויורידו לנו שפע גדול של הגאולה השלמה ובניין בית המקדש, ושם נשיר שיר חדש לשמך הגדול לעולם ועד.