🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
הגמרא במסכת עבודה זרה (דף כ' ע"ב) מביאה שני סיפורים דומים. הראשון: תלמידי רבי עקיבא הלכו בדרך לכיוון כזיב, ופגעו בהם ליסטים (שודדים). שאלו אותם השודדים לאן הם הולכים, ותלמידי רבי עקיבא ענו את האמת. כשהגיעו ליעדם, ברחו והלכו להם. שאלו אותם: "מי אתם?" ענו: "תלמידי רבי עקיבא". אמרו הליסטים: "אַשְׁרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו, שֶׁלֹּא פָּגַע בָּהֶם אָדָם רַע מֵעוֹלָם" - ושיבחו אותם.
סיפור דומה, אך בבבל: רב מנשה הלך למקום בשם בית תורתא, ובדרך פגעו בו גנבים. הוא שיקר להם לגבי יעדו (כמו תלמידי רבי עקיבא). כשהגיע ליעדו וברח, אמרו הגנבים בזלזול: "מַה, תַּלְמִיד יְהוּדָה הָרַמָּאי?!" - ביזו את שמו של רבו.
רש"י מבאר: ליסטים הם למעשה חמושים ופרוצים יותר מגנבים - ובכל זאת, דווקא הליסטים (שהיו בארץ ישראל) שיבחו את רבי עקיבא, ואילו הגנבים הפחות פרוצים (שהיו בבבל) ביזו את שם רבם. מכאן למדים על קדושתה המיוחדת של ארץ ישראל - קדושה המשפיעה בהכרח, גם על מי שאינו שומר תורה ומצוות, ומעניקה טוהר ופנימיות מיוחדים.
ביום טו בשבט צריך לזכור להודות ולשבח את השם על שלושה סוגי "פירות":
הפירות שאנו אוכלים - איזה מגוון, כמות, צורות, טעם מיוחד, ויטמינים ובריאות מיוחדת שכל פרי נותן. פירות ארץ ישראל, ובפרט פירות שזוכים לקיים בהם מצווה (כאתרוג וארבעת המינים).
"הפירות" של האדם עצמו - ילדים בריאים, חכמים, שכל אחד יש לו את מעלותיו. ובפרט אם זוכה שילדיו יגדלו בקדושה, שומרי מצוות. זה לא דבר מובן מאליו כלל.
ג. יצירות - הכישרונות שהשם נתן לכל אחד בתחומו המיוחד: רעיונות, חידושי תורה. מבואר שחידושי תורה נחשבים "תולדותיו" של אדם אפילו אם אין לו ילדים בפועל. כל דבר שהאדם יוצר בו, מחכים בו, מתגדל בו, ומטיב בו לאחרים - זה גם כן "פרי" שיש להודות עליו.
אין לנו כיום את בית המקדש ואת הפירות שהיו אז - אך יש לנו מגוון רחב של פירות שהשם נתן לנו, ועלינו להודות עליו. אמנם אין לנו את בית המקדש ופירותיו, אך יש מגוון רחב של פירות שהשם נתן לנו.
יהי רצון שנזכה כולנו להודות ולשבח על כל סוגי הפירות, ונזכה יחד במהרה בבניין בית המקדש ובתחיית המתים להודות להשם בשיר חדש בשמחה, ובעזרת השם נזכה לביאת המשיח במהרה בימינו אמן.