שבת שירה חלה בפרשה הרביעית בחומש שמות, בעלייה הרביעית. "זמירות ישראל" נקרא דוד - עם אות ד' פעמיים. בהפטרה קוראים על דבורה. ארבעה חייבים להודות (חבוש, חולה, ים, מדבר) - האות ד' חוזרת תמיד לצד ההודיה.
הבן הרביעי של לאה, האישה הרביעית של יעקב, נקרא "יהודה" - שם ההודיה, ובו האות ד'. "כָּל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה - יִהְיֶה שָׁם אַרְבָּעָה חַיָּבִים לְהוֹדוֹת" - האות ד' תמיד קשורה להודיה.
לא מצאתי מיד. ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שיראה לי. אחרי זמן, מצאתי: הבן הרביעי של יהודה (הבן הרביעי של האישה הרביעית) הוא פרץ - ממנו יצא דוד המלך, עמוד ההודיה. אך מסתבר שגם הבן הרביעי של פרץ עצמו קשור למרים!
מרים הייתה חולה שנים רבות (לכן נקראה "מרים" - חיי מרירות). כלב, כשראה כמה צדיקים אחיה (אהרן ומשה) - "רוב בנים דומים לאחיהם" - נשא אותה, ובזכות זה נעשתה בריאה, ונחשב עליו כאילו ילדה. נמצא: פרץ - חצרון - כלב - מרים: מרים היא "הבת הרביעית" בדור הרביעי ליהודה. גם היא, אם רבים ומיוסרים, מצאה עוד את הטוב לשיר עליו לבורא עולם - כמו דוד המלך.
על פי דרכו של המהר"ל: אדם שמודה נעשה "כלי קיבול" לאור ה'. "יהודה" הוא האות ד', וההודיה שורה עליו. האות ה' (שם ה' פעמיים בשם הוי"ה) - בה נברא העולם ("כִּי בְּיָ-הּ ה' צוּר עוֹלָמִים") - נבנית מהאות ד' ובתוכה האות י' - הקדוש ברוך הוא בעצמו.