🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
שואל הכף החיים (הרב חיים סופר) בהלכות מגילה: מה מקום יש לברך "עַל הַנִּסִּים... שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ" בפורים - וכי היה נס שיצא מגדר הטבע? הכל היה השתלשלות של סיבות והשגחה פרטית שהפכה את הגזירה לישועה, ולא ניסים גלויים כמו בחנוכה או ביציאת מצרים!
מתרץ הכף החיים: בכל זאת היו ניסים שלא כדרך הטבע - "מַה שֶּׁנּוֹדַע לְמָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ", ביטול המכתבים והחלפתם באגרות חדשות בדרך נס (שהרי "כתב אשר נכתב בשם המלך... אין להשיב"). אך יש עוד לשאול: הרי אנו מודים כל יום על "נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ" - וכי מדובר רק בניסים שלא כדרך הטבע?
מבארת הגמרא (שבת פ"ח ע"א): "הַדּוּר קִבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", ומפרש רש"י: "מֵאַהֲבַת הַנֵּס". אלא שיש להבין: מה שהיה, הייתה השתלשלות של דרכי השגחה יומיומית שהתבוננו בה עם ישראל - וגם זה נקרא נס. כאשר הקדוש ברוך הוא משדד מערכות טבע ועושה ניסים גלויים, זה רק כדי לעורר את הזוכים לכך שגם הטבע היומיומי הוא מהשם.
הגמרא שואלת מדוע לא אומרים הלל בפורים, ומתרצת שקריאת המגילה עצמה היא ההלל וההודיה. עצם סיפור השתלשלות הדברים - זה כמו הלל, ויש בזה נחת רוח גדולה לפניו יתברך.
הגמרא (מגילה י"ב ע"ב) על שולחן שבת: עם ישראל פותחים בדברי תורה ודברי תשבחות. גם סיפורי השגחה פרטית פשוטים - איך פגשתי בדיוק את מי שצריך - חביבים לפניו יתברך.