🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
לפני הדלקת נר חנוכה שרים "בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ, שִׁיר וּרְנָנִים". צריך להבין: היכן כתוב בגמרא שצריך לשיר ולרנן? הגמרא אומרת שתקנו להודות ולהלל, אבל היכן כתוב "שיר ורננים"?
אותה שאלה יש לשאול גם על ברכת המזון: אנו אומרים "עַל כֵּן נוֹדֶה לְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ בְּפִינוּ" ואחר כך "בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה נְבָרֵךְ לֵאלֹקֵינוּ". איפה בתורה כתוב שצריך לשיר? כתוב "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" - זה חיוב ברכה, ואילו כאן מוסיפים "בשיר".
ומכאן לומדים יסוד נפלא: אין הודיה ללא שירה. הודיה ושירה הולכות תמיד ביחד. מה זו הודיה? זה לא כמו שאדם אומר "תודה רבה" בחנות ומתכוון "שלום". להודות פירושו "להשתגע" מרוב אהבה - אדם מרגיש שהוא כל כך אוהב שהוא לא מסוגל להכיל את זה בליבו, שהוא רוצה להמשיך ולחיות את קרבת השם, להרגיש ניצוצות של דבקות. הנפש כולה מלאה שמחה ואהבה עד שאין לו מילים מרוב שמחה - וזוהי צורת ההודיה האמיתית.
לא מחמת התופים וההתלהבות החיצונית, אלא מתוך שאתה מרגיש שאתה כל כך אוהב שאתה לא יכול בלעדיו - וכל מה שאתה יכול לעשות בשבילו זה נקרא "להודות". ממילא מובן היטב הפיוט - "בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים" - שהחשמונאים, בהבינם את זה, ידעו שאי אפשר להודות בלי שירה.
יהי רצון שנזכה כולנו לחיים מלאי שירה - להודות מכל הלב, להרגיש אהבת השם בצורה שאין לנו מספיק מילים לבטא, ושכל חיינו יהיו מלאים שיר וקול תודה.