בשיר ומזמור לתודה נודה לאלוקינו

אין הודיה ללא שירה - סוד "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים"
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:

🎧 בקול הלשון  ·  ▶ סרטון בנושא ביוטיוב

📋 תוכן העניינים

שיר וכל תודה נברך לאלוקינו

לפני הדלקת נר חנוכה שרים "בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ, שִׁיר וּרְנָנִים". צריך להבין: היכן כתוב בגמרא שצריך לשיר ולרנן? הגמרא אומרת שתקנו להודות ולהלל, אבל היכן כתוב "שיר ורננים"?

אותה שאלה יש לשאול גם על ברכת המזון: אנו אומרים "עַל כֵּן נוֹדֶה לְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ בְּפִינוּ" ואחר כך "בְּשִׁיר וְקוֹל תּוֹדָה נְבָרֵךְ לֵאלֹקֵינוּ". איפה בתורה כתוב שצריך לשיר? כתוב "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" - זה חיוב ברכה, ואילו כאן מוסיפים "בשיר".

ומכאן לומדים יסוד נפלא: אין הודיה ללא שירה. הודיה ושירה הולכות תמיד ביחד. מה זו הודיה? זה לא כמו שאדם אומר "תודה רבה" בחנות ומתכוון "שלום". להודות פירושו "להשתגע" מרוב אהבה - אדם מרגיש שהוא כל כך אוהב שהוא לא מסוגל להכיל את זה בליבו, שהוא רוצה להמשיך ולחיות את קרבת השם, להרגיש ניצוצות של דבקות. הנפש כולה מלאה שמחה ואהבה עד שאין לו מילים מרוב שמחה - וזוהי צורת ההודיה האמיתית.

"מזמור לתודה יש לה חובה בנגינה" - כשאתה רוצה להודות, זה לא רק לומר את המילים; זה להרגיש את "מזמור לתודה" כולך, מלא שמחה והתלהבות. בשם השולחן ערוך

לא מחמת התופים וההתלהבות החיצונית, אלא מתוך שאתה מרגיש שאתה כל כך אוהב שאתה לא יכול בלעדיו - וכל מה שאתה יכול לעשות בשבילו זה נקרא "להודות". ממילא מובן היטב הפיוט - "בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים" - שהחשמונאים, בהבינם את זה, ידעו שאי אפשר להודות בלי שירה.

✨ להרגיש "מזמור לתודה" כל הנשמה - כה אוהבים שאין מילים ✨

יהי רצון שנזכה כולנו לחיים מלאי שירה - להודות מכל הלב, להרגיש אהבת השם בצורה שאין לנו מספיק מילים לבטא, ושכל חיינו יהיו מלאים שיר וקול תודה.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. פיוט "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים"
  2. ברכת המזון - "בשיר וקול תודה נברך לאלוקינו"
  3. דברים ח', י' - "ואכלת ושבעת וברכת"
  4. שולחן ערוך - חובת הנגינה במזמור לתודה
▲