🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
הביאור: מה שאיפשר לעם ישראל לצאת ממצרים היה קרבת ה' הגדולה שירד למטה בכבודו ובעצמו - ואז ניצוצות הקדושה שהיו במצרים עברו לעם ישראל, וכך יכול היה לגאול אותם. אותה בחינה ממש - ירידת ה' וקרבתו הגדולה - חוזרת כל שנה, ועוד ניצוצות קדושה עוברים מהאומות לעם ישראל, עד שבדין יגאל ה' גאולה שלמה ולא יישאר להם דבר.
וזה פירוש "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - זה לא "כאילו", זו ממש אותה בחינה, ולכן כל שנה זוכים לקרבת ה' גדולה יותר.
מדוע דווקא בלעם הרשע זכה לחדש את החידוש הגדול הזה? הוא הגיע לדרגה נבואית המקבילה למשה רבנו (אצל הגויים), וראה בעיני נבואתו איך עוברים ניצוצות קדושה בכל שנה מהגויים לעם ישראל, עד שבזמן גואל צדק לא יישאר להם כלום.
שואל הזוהר: וכי הקדוש ברוך הוא צריך שיספרו לו את מה שכבר עשה? אלא שהקדוש ברוך הוא רוצה להשפיע עלינו שפע גדול, ועל ידי שאנו מספרים בשבחו ומקלסים אותו, ומכירים שהכל הוא - זה נותן כוח לפמליה של מעלה להוריד את השפע ולהשפיע על עם ישראל טוב בלבד. כשמודים לקדוש ברוך הוא, זוכים לקרבת ה' הכי גדולה - הכוללת את כל הישועות והברכות.
מוסיף המשך חכמה חידוש (פרשת פנחס): אם ייבנה בית המקדש בין פסח ליד באייר, יעשו כל עם ישראל שבעה ימים פסח. יהי רצון שנזכה לגאולה שלמה.