🏛️ בית המקדש וסוד הגאולה

מדוע צחק רבי עקיבא כשראה שועל יוצא מבית קודש הקדשים, ולמה סימן הגאולה הוא זקנים וזקנות ברחובות ירושלים
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

השועל ורבי עקיבא

בסוף מסכת מכות מסופר מעשה מופלא. רבי עקיבא הלך עם עוד תנאים אל הר הבית, וראו שועל יוצא מבית קודש הקדשים. כל התנאים בכו, ורבי עקיבא צחק.

ורבי עקיבא הסביר למה צחק: כשראה שהתקיימה הנבואה ששועלים יהלכו בבית המקדש, ידע שתתקיים גם הנבואה של זכריה על הגאולה. ומה הייתה הנבואה על הגאולה?

עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם זכריה ח, ד

רבי עקיבא ראה את החורבן הגדול ואת הדבר הנורא, שועל יוצא מבית קודש הקדשים, וידע שתתקיים נבואת הגאולה, שישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.

זו הגאולה?

והדבר מעורר פליאה. זו הגאולה? זה מה שעם ישראל מחכה לו, שישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים? היינו אומרים: ודאי הגאולה היא בניין בית המקדש, עבודת הקרבנות, קיבוץ גלויות, ביאת המשיח, כיבוש העמים, התגלות כבוד הקדוש ברוך הוא בעולם. ואילו כאן, הסימן שבחר רבי עקיבא הוא זקנים וזקנות שיושבים ברחובות.

כדי להבין זאת, אנחנו צריכים להבין מה היה בית המקדש.

מה היה בית המקדש

בית המקדש הוא מקום להודות לה'. הוא מקום העבודה, עבודת ה'. כמו ששנינו:

על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים.
מסכת אבות א, ב

"העבודה" היא בית המקדש. אבל מה היא העבודה? אומר החובות הלבבות: להכיר את חסדי ה', זו נקראת עבודה. זה בית המקדש: לבוא אל בית המקדש עם הכרת הטוב, להביא קרבנות, ולהכיר את חסדי ה'.

ועכשיו מובן. ברגע שיש שפע, ברגע שיש חיים, זה נותן לאדם להודות לה'. כשאנשים חיים חיים ארוכים, כשיש זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, זה נותן את הדלק, את האפשרות להודות לקדוש ברוך הוא. וזה סימן הגאולה: כשיש שפע של חסד, יש הודיה. וזה יסוד הגאולה.

בית המקדש הוא מקום ההודיה. זקנים וזקנות ברחובות ירושלים הם שפע של חיים, ושפע של חיים הוא שפע של הודיה. לכן הם סימן הגאולה.

"כמה מגפפן, כמה מחבקן, כמה מנשקן"

בספר תנא דבי אליהו מבאר שהקדוש ברוך הוא עושה עם ישראל חסדים תמיד, אפילו אחרי שנחרב בית המקדש. והוא עובר על כל תולדות ישראל:

📜 חשבון החסדים

משיצאו ישראל ממצרים ועד שנכנסו לארץ ישראל, ארבעים שנה, כמה הקדוש ברוך הוא מגפפן, כמה מחבקן, כמה מנשקן.

משנכנסו לארץ ועד שנבנה הבית הראשון, ארבע מאות וארבעים שנה, ועזר להם הקדוש ברוך הוא והצילם מיד כל צר ואויב.

משנבנה הבית הראשון ועד שנחרב, ארבע מאות ועשר שנים, כמה מגפפן, כמה מחבקן, כמה מנשקן.

ומשנחרב הבית הראשון, שבעים שנה בגלות בבל, גם אז הייתה ידו פשוטה להצילם. ומשנבנה הבית השני ועד שנחרב, ארבע מאות ועשרים שנה, גם אז עזר להם.

ומשנחרב הבית האחרון ועד עכשיו, תשע מאות שנה, כמה מגפפן, כמה מחבקן, כמה מנשקן.

ומכאן ואילך אומר התנא דבי אליהו: כשמסתכלים על החסדים של ה', גם אחרי החורבן, אם נעמוד אנחנו, בנינו ובני בנינו, ויהיה פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאילות, איננו מספיקים להודות לך ה' אלוקינו ולברך את שמך, על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות שעשית עמנו.

זו לשון "נשמת". והוא אומר: ראו, אחרי החורבן, על כל החסדים שה' עושה לנו, צריכים לשיר "נשמת". וזה כבר מין גאולה.

הלב הוא העיקר

מה זה בית המקדש? להודות לה'. וגם עכשיו יש את ההודיה. כל הנבואה על ביאת המשיח עניינה שיש חסדים כל הזמן. אנחנו מוקפים כל הזמן בחסדי ה', וצריך להודות לה'. למה נחכה לבית המקדש ולעבודת הקרבנות? לא הם העיקר. העיקר הוא הכרת חסדי ה'. מכירים את חסדי ה' ומודים לו. זה סוד הגאולה.

וזו גם הסיבה שבית המקדש נחרב. אנשים הביאו קרבנות, אבל הביאו רק דברים גשמיים, בלי הלב. כמו שאמר הנביא:

לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' ישעיהו א, יא

לא רק להביא קרבנות. העניין הוא הלב. "רחמנא ליבא בעי", הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב, רוצה שנכיר את חסדיו. זה יסוד בית המקדש, וזה סוד הגאולה.

ובימי הנחמה, אחרי תשעה באב, זה מה שאנחנו צריכים להתחזק בו: בהכרת חסדי ה', שזה מה שהקדוש ברוך הוא דורש מאתנו. יהי רצון שנכיר את החסדים שהוא עושה עמנו בכל יום, נודה לו עליהם בכל לבנו, ונזכה במהרה לראות זקנים וזקנות יושבים ברחובות ירושלים, ובבית המקדש השלישי, שבו נודה לפניו לעולם.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. מסכת מכות כד ע"ב: רבי עקיבא והשועל היוצא מבית קודש הקדשים.
  2. זכריה ח, ד: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים".
  3. מסכת אבות א, ב: "על שלושה דברים העולם עומד".
  4. חובות הלבבות: הכרת חסדי ה' היא העבודה.
  5. תנא דבי אליהו: "כמה מגפפן, כמה מחבקן, כמה מנשקן", חשבון החסדים בכל התקופות.
  6. תפילת "נשמת כל חי".
  7. ישעיהו א, יא: "למה לי רוב זבחיכם".
  8. חז"ל: "רחמנא ליבא בעי".
▲
סיכום השיעור: בית המקדש וסוד הגאולה — שבע דנחמתא