ביכורים וזיכרון יום הראשון

מדוע קוראים בפרשת ביכורים דווקא לפני ראש השנה, ומה בין הבאת הפירות למשפט השנה החדשה
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 בקול הלשון  ·  ▶ סרטון בנושא ביוטיוב

📑 תוכן העניינים

א. וידוי הביכורים - להודות שאינך כפוי טובה

בשבתות שלפני ראש השנה נוהגים לקרוא בציבור את פרשת ביכורים, ולא בכדי. יש קשר עמוק בין מצוות הביכורים לבין ראש השנה, וההבנה בקשר הזה יכולה ללמד אותנו מהי ההכנה האמיתית ליום הדין.

מצוות ביכורים היא, שאדם המביא את פרי אדמתו הראשון לבית המקדש, אינו רק מוסר את הפירות לכהן ומסתלק. הוא נדרש לעמוד ולומר בפירוש, בפני הכהן, נוסח שלם של הכרת הטובה:

"וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי..."

רש"י, על פי לשון הספרי, מבאר את הפתיחה "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ" – שאינך כפוי טובה. כלומר, האדם העומד עם הביכורים בידיו נדרש להצהיר בקול, לפני הכהן ולפני עצמו: אינני כפוי טובה. אני מכיר בכל מה שהקדוש ברוך הוא עשה עבורי.

ומה בדיוק הוא מונה בנוסח הזה? לא רק את הפירות שבידיו. הוא פותח ומספר את כל ההשתלשלות: מיעקב אבינו שלבן ביקש לעוקרו, דרך השעבוד במצרים והגאולה ממנו, ועד ההגעה לארץ ישראל וגידול הפרי שבידו כעת. וידוי הביכורים אינו מסתכם בהודיה על הפרי הבודד שהביא, אלא פורש יריעה שלמה של הכרת טובה על כל שלשלת החסדים שהביאה אותו עד הרגע הזה.

האדם המביא ביכורים אינו כפוי טובה לא רק על הפירות שבידיו – הוא אינו כפוי טובה על כל מה שקדם להם: כל ההשתלשלות, כל דורות החסד, שהביאו אותו למקום שבו הוא יכול היום להביא ביכורים כלל.

ב. ראש השנה: יום דין ויום חג באותה נשימה

וזהו בדיוק עניינו של ראש השנה. מצד אחד, ראש השנה הוא חג – "כֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ", יום שמחה. מצד שני, זהו יום הדין, שבו הקדוש ברוך הוא חותך גזר דין לחיים, "מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת". איך מתיישבים שני הפנים הללו יחד – חג ומשפט?

קושיה: איך יכול יום שהוא בעצמו יום המשפט על החיים והמוות, להיות גם יום של חג ושמחה?
תשובה: דרך כלל, אדם אינו מעריך את מתנת החיים. הוא לוקח אותה כמובן מאליו – "ככה זה, זה בא ממילא". אולם בראש השנה, כאשר דנים על האדם אם להמשיך לתת לו חיים, הוא מגיע להכרה שהחיים אינם דבר מובן מאליו כלל, אלא דבר שצריך לבקש עליו. ודווקא מתוך ההכרה הזאת הוא זוכה לשמוח באמת במתנת החיים. היום העיקרי שבו אדם יכול לשמוח בעצם החיים – הוא דווקא היום שבו החיים נמצאים בכף המאזניים.

וכך, כשם שבעל הביכורים עומד ומצהיר "איני כפוי טובה" על כל ההשתלשלות שהביאה אותו עד הנה, כך גם עומד האדם בראש השנה ואומר לקדוש ברוך הוא: אינני כפוי טובה. אני מודה לך על אהבתך, על כל מה שעשית עמי מילדותי ועד עתה, על כל החסד שליווה אותי בדרך. ומתוך ההכרה הזו, בהערכת מתנת החיים שכבר ניתנה, יש לו הזכות לבקש עוד שנה של חיים.

ג. זיכרון יום הראשון - התכלית שלשמה נברא האדם

בתפילת ראש השנה אנו קוראים ליום הזה "זִכְרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן" – זכר לבריאת האדם. והקדוש ברוך הוא ברא את האדם למטרה מסוימת: שיכיר בחסדיו ויודה עליהם. אם כן, כיוון שראש השנה הוא זיכרון יום הבריאה, וסיבת בריאת האדם היא כדי שיודה לבוראו, יוצא שבראש השנה עצמו יש להתעורר ולהשתמש בשכל, ולהבין שיש להודות להשם על החיים – שהרי זו הסיבה שבגללה נברא האדם מלכתחילה.

כשם שבעל הביכורים לא הסתפק בהצגת הפרי לפני הכהן, אלא פרש בקול את כל שלשלת החסדים שהביאה אותו עד הרגע הזה – כך גם אנו, בעומדנו לפני בוראנו בראש השנה, נדרשים לא רק "לבקש" שנה טובה, אלא קודם כול להעריך את התפקיד: להראות לקדוש ברוך הוא שאנו מבינים מדוע ברא אותנו, ולמלא את התפקיד הזה כראוי – להודות לו, לשבחו, ולא להיות כפויי טובה.

וזהו סוד הקשר בין פרשת ביכורים לראש השנה: שניהם באים ללמד את אותו יסוד עצמו. מי שמכיר בטובה שקיבל בעבר, זוכה להיכנס אל יום הדין מתוך הכרת תודה ולא מתוך פחד גרידא, ומקבל את הכלים הנכונים לבקש עוד שנה של חיים וחסד.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. דברים כ"ו, ג: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ".
  2. רש"י שם, על פי הספרי - "שאינך כפוי טובה".
  3. תהלים פ"א - "כֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ".
  4. נוסח תפילת ראש השנה - "זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן".
▲