היום הנפלא, יום ט"ו באב, יום "טוב אב", הוא יום שבו אפשר להבחין כמה בורא עולם טוב ומטיב לנו. חודש אב הוא החודש החמישי, וט"ו באב הוא מלואו של החודש החמישי.
נעמוד היום על דבר נפלא שיש בט"ו באב. מובא בגמרא שבט"ו באב עצמו תיקנו חז"ל את ברכת "הטוב והמטיב", כנגד הרוגי ביתר שניתנו לקבורה. "ובאותו היום", כך מדגישה הגמרא, תיקנו את הברכה. את חנוכה קבעו רק "לשנה אחרת", ואת פורים כמה זמן אחר כך. ואילו את ברכת "הטוב והמטיב" תיקנו באותו היום. וצריך להבין: למה דווקא באותו יום? ולמה הדגש "באותו היום"?
נתבונן קצת בברכה. אנו אומרים בה:
הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו. הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו לעד.
זה מקביל ממש ל"ה' מלך, ה' מולך, ה' ימלוך לעולם ועד". וצריך להבין: זה נוסח מעניין מאוד. מה ראו חז"ל להדגיש שה' טוב בעבר, טוב בהווה וטוב בעתיד? גמל בעבר, גומל בהווה, יגמול בעתיד? כמדומה שאין נוסח כזה באף ברכה אחרת. כדי להבין, נתבונן מהי ברכת "הטוב והמטיב", שהיום תיקנו אותה.
שואלים המפרשים: כשקורה לאדם נס, הוא מספר את הנס, "שיחו בכל נפלאותיו". והפלא עצום: בברכת "הטוב והמטיב" לא מוזכר מאומה מן הנס שקרה בביתר. לא מתים, לא קבורה, ולא שום דבר. וכי בכל יום צריך להודות על הרוגי ביתר? חנוכה הוא פעם בשנה, ופורים פעם בשנה. ועל הרוגי ביתר, בכל יום, לפחות פעם אחת, ולפעמים פעמיים ושלוש? זו קושיה גדולה מאוד.
ומבארים דבר נפלא מאוד. אין הביאור שבברכת "הטוב והמטיב" מודים על הרוגי ביתר. לא ולא. לא ביתר ולא כלום. ברכת "הטוב והמטיב" הייתה צורך השעה, שתיקנו חז"ל אחרי חורבן בית המקדש.
בברכת המזון מודים בברכה הראשונה על הלחם והמזון. בברכה השנייה, על ארץ ישראל, על התורה הקדושה ועל ברית המילה. ובברכה השלישית הודו על בית המקדש, בזמן שהיה בבניינו.
אחרי שנחרב המקדש, שמו לב חז"ל לדבר. יש מצווה גדולה, שקוראים בפרשת השבוע של ימים אלה:
"בכל מאודך": בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הוי מודה לו מאוד. מצווה על האדם להודות לקדוש ברוך הוא בכל מידה ומידה, גם כשטוב וגם כשרע. ושמו לב חז"ל שבני אדם, כשרע להם, וכשקרה חורבן המקדש, אינם מרגישים שבורא עולם טוב. ואהבת ה' לא קל להשיג כשהמצב אינו טוב.
הבינו חז"ל שצריך לתקן ברכת הודיה מיוחדת: לראות את "המטיב" שבכל יום ויום. לא רק במתן תורה, לא רק בכיבוש הארץ, לא רק כשיש לחם לשובע, אלא בכל יום ויום. בורא עולם מטיב גם כשלא מבינים.
חיפשו הזדמנות, ומצאו. זה היה ביום ט"ו באב, כשניתנו הרוגי ביתר לקבורה. באותו יום אמרו חז"ל: זה יום נפלא לתקן את ברכת "הטוב והמטיב". הנה היום ראו עם ישראל שבורא עולם לא עזב אותם ולא נטש אותם, אלא ממשיך להיטיב עמם. ותיקנו את ברכת "הטוב והמטיב". יהודי יקר, גם כשאינך נמצא בבית המקדש, גם כשאתה מתאבל על ירושלים, דע לך: "המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום".
ועכשיו נבין את מה שפתחנו בו. לכן אומרים "הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב". לא רק בעבר הוא היה טוב, כשהיה בית המקדש. גם בהווה הוא מטיב, וגם בעתיד ייטיב. בכל המצבים בורא עולם טוב ומטיב. מי שרק פותח את העיניים ומסתכל, רואה שגם בגלות וגם בצרות, בורא עולם הטיב, מטיב, וייטיב לנו.
ונוסיף עוד דבר נפלא. מה פירוש "הטוב והמטיב"? "הטוב" הוא שבורא עולם טוב במהותו. "המטיב" הוא שהוא גם פועל טוב. הוא לא רק טוב בעצמו, אלא גם עושה טובות.
אבל אחר כך אנו אומרים: "הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו". מה מוסיף "גומל"? בורא עולם מטיב לנו. אבל מחמת מה? מחמת שמגיע לנו? מחמת שהוא חושב שמגיע לנו שכר? לא. גם כשלא מגיע לנו, הוא נותן.
"גומל" פירושו נותן בלי סיבה, תשלום שאינו מגיע. "גומל חסדים" הוא מי שנותן כאילו בלי סיבה. כך אומר דוד המלך: "אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי". הוא גומל לנו, לא מחמת שמגיע לנו, אלא מחמת שהוא אוהב לתת לנו.
יהי רצון שנזכה כולנו לקיים "בכל מאודך", ולהרגיש את טובו של האב: את בורא עולם, שהוא טוב ומטיב לכל, שבכל יום ויום הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו.
ונזכה ביום הזה, ט"ו באב, ט"ו לחודש החמישי, לכל חמש עשרה הברכות שנאמרות בברכה הזו:
לחן ולחסד ולרחמים ולרווח, הצלה והצלחה, ברכה וישועה, נחמה, פרנסה וכלכלה, ורחמים וחיים ושלום, וכל טוב, ומכל טוב לעולם אל יחסרנו.