🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ימי חנוכה, כפי שידוע, אינם כתובים בתורה - זו מצווה מדברי חכמים. וגם נס חנוכה, כידוע, לא היה על ניסיון להשמיד או להרוג את עם ישראל, כמו בפורים, אלא רק לעקור את רוחניותם. ובכל זאת אנו רואים דבר מעניין: למרות שזו מצווה דרבנן, ולמרות שהגזרה הייתה רק על הרוחניות, אנו אומרים כל יום הלל שלם ובברכה - הודיה מוחלטת ומחויבת, בשונה מראש חודש (שהוא דאורייתא ובכל זאת לא אומרים הלל שלם) ופורים (שרצו להרוג ממש ובכל זאת לא אומרים הלל).
יש כאן יסוד גדול בעניין ההודיה. אפשר לומר זאת במשל: אדם שזכה בהגרלה ברכב מהודר ומשוכלל, ולרכב יש גם מפתחות מיוחדות. בא האדם להודות על הזכייה - ומה הוא אומר? "תודה רבה! איזה מפתחות מיוחדים, איזה צבע יפה יש למפתחות!" - ומתעלם מהרכב עצמו!
נצחק על זה - הוא אומר תודה על מה? על המפתחות? נכון שהמפתחות פותחים את הרכב, אבל הם רק אמצעי. אם יהיו רק מפתחות בלי רכב, שום דבר לא שווה. ברור שהעיקר הוא הרכב, והמפתחות הן רק דרך להשתמש בו.
אותו הדבר בחיים שלנו: הקדוש ברוך הוא נתן לנו את חיי הגוף והנפש שהיא חומרית, ואת הנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל. אדם צריך להודות על "המפתחות" - הגוף וכל הדברים שמביאים אותו להתעלות בעבודת השם - אבל אסור לשכוח את העיקר: ההודיה צריכה להתמקד בעיקר, בנשמה, בקדושה שהשם נתן לנו, בעולם הבא שמחכה לכל יהודי.
ואפשר לומר עוד רמז נפלא: הרי ידוע שמדליקים את הנרות על פתח הבית, ומזוזה מלשון "מפתחות" - "פתח". מה בעצם אומרת המזוזה שנמצאת על פתח הבית, ולא במקום מרכזי ושמור יותר בבית? העניין הוא שהפתח מרמז על דבר שהוא לא העיקר. העולם הזה נדמה לנו כדבר עיקרי, אך הוא רק פתח, פרוזדור. לכן שמים על הפתח את הדבר שמזכיר לנו מה העיקר ומה הטפל.
כתוב במדרש שהייתה גזרה גם על הפתחים, שלא לסגור אותם - כלומר "הפתח, העולם הזה, הוא העיקר, התמקדו בו, עזבו את הרוחניות".
לכן אנו מדליקים את החנוכייה דווקא על הפתח - לא כדי לומר שהפתח יקר, אלא כרמז שאנו מתמקדים בהודיה על חיי הרוח, עולם הנצח, ולא על "הפתח" בלבד.
יהי רצון שנזכה כולנו תמיד להודות לקדוש ברוך הוא בשמחה ובטוב לבב על הרוח היהודי הטהור והקדוש שבכל אחד מאיתנו, ונזכה בקרוב להודות לקדוש ברוך הוא בשיר חדש בבניין בית המקדש ובתחיית המתים במהרה בימינו אמן.