🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
המשנה (כתובות א, א) קובעת: "בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לְיוֹם הָרְבִיעִי". מדוע דווקא ליום הרביעי? מבאר הרב: האות ד' רומזת ל"דל" - כמו שאומרת הגמרא "אבג"ד - אהוב בנך גמול דלים". הכלה, ביום חתונתה, נדרשת להרגיש "דלה" - כמו הלבנה שאין לה אור משלה, המקבלת את אור בעלה. כל יהודי, כשהוא רוצה לקבל את הקדוש ברוך הוא, נמצא בבחינת "כלה" - צריך להרגיש דל, שלא מגיע לו דבר, ושהכל הוא מתנה ממלך מלכי המלכים.
וכאן החידוש הגדול: כאשר אדם מרגיש "דל" - הקדוש ברוך הוא (בעל ארבע אותיות השם המפורש - יו"ד ה"א וא"ו ה"א) שורה עליו! שם "יְהוּדָה" מורכב מ-ד' (דל) ועוד ד' אותיות שם ה' - ביחד יוצא שמונה. זה לומר לך: כשאתה "ד'" (דל), הקדוש ברוך הוא, שהוא "ד'" (ארבע אותיות שמו), שורה עליך - וביחד נהיה שמונה, סוד השראת השכינה בעולם!
וזהו גם סוד האות ח' עצמה - בנויה משתי אותיות ז' (או ד' קטנה) וגג המחבר, סמל לשניים שמתאחדים. ד' ועוד ד' - שמונה - סוד השראת השכינה. וביום השמיני נבנה המשכן, ומשיח יגיע בשנה השמינית - בכל מקום מגלים שהמפגש בין ה"דל" האנושי לבין ה"ד'" האלוקי (ארבע אותיות השם) מוליד שמונה, השראת שכינה.
בציצית - ארבעה חוטים מכל צד. בתפילין - ארבע פרשיות ביד וארבע בראש. בחנוכייה - ארבעה קנים מכאן, ארבעה מכאן, והשמש באמצע (כמו דוד המלך - "דוד", ד' ו-ד').
"ידיד" - ד' ועוד ד'. "דוד" (כינוי הקדוש ברוך הוא בשיר השירים, וגם שם המלך) - ד' ועוד ד'. "דודאים" (בפרשת ראובן ולאה) - נותנים ריח, שוב האות ד' כפולה.
בנוסף, מספר הנרות שמדליקים בסך כל ימי החנוכה עם השמשים - ארבעים וארבע (44) - שוב פעם המספר ארבע כפול. וכן שם ה' - כאשר מחברים בגימטריה את שם אדנות (65) עם שם הוי"ה (26), מתקבלת דרך חישוב מסוימת חיבור של ארבע ועוד ארבע אותיות. בכל מקום שבו מסתכל האדם על המספר ארבע (למשל בשעון - 4:44) - שיזכור: אם אני מרגיש "דל", לא מרגיש שהכל מגיע לי, אלא שהכל מתנות ממלך מלכי המלכים - אני זוכה שהקדוש ברוך הוא (ד' אותיותיו) ישרה עלי, ויחד נהיה שמונה.