🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
מתחילת חודש אלול נוהג עם ישראל לומר את מזמור "לְדָוִד, ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי". חז"ל אמרו: "אוֹרִי" - זה ראש השנה, "יִשְׁעִי" - זה יום הכיפורים, "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה" - זה חג הסוכות. אך יש לשאול שאלה: והיכן חודש אלול במזמור? הרי מזמור נפלא זה, הנאמר במשך שלושים יום בדיוק, בכל ימי חודש אלול - היכן הוא עצמו מרומז בו?
אמרו רבותינו: יש שלושה ראשי תיבות מפורסמים לחודש אלול: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי", "אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים", ו"אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ". ננסה לעמוד על שני ראשי התיבות האחרונים.
"אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ" - זהו פסוק בפרשת ניצבים, שבו הקדוש ברוך הוא מבטיח: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל', ו). כדאי מאוד לכל אחד לפתוח את הרמב"ן על הפסוק הזה.
הרמב"ן מבאר: הפסוק מבטיח שלימות המשיח יהיה טבעו של האדם לעשות רק את רצון ה'. "וְהִיא הַמִּילָה הַנִּזְכֶּרֶת כָּאן, כִּי הַחֶמְדָּה וְהַתַּאֲוָה לַגַּשְׁמִיּוּת עָרְלָה לַלֵּב". "וּמָל" - הלב לא יחמוד ולא יתאווה, וישוב האדם לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והיפוכו.
הפסוק מבטיח שאדם, בטבעו, יעשה את רצון ה' - וזה שייך לימות המשיח. אך באים חז"ל ומגלים לנו: חודש אלול הוא מעין ימות המשיח! אדם יכול להשיג בחודש אלול להגיע למצב שהלב, בטבעו, ירצה לעשות את רצון ה', שהלב יתאווה לאהוב את בורא עולם.
מסופר על הרב ולבה, ראש ישיבת גבעת שאול, שבזמנו הייתה הישיבה בבית יעקב. בדרך כלל היה מתפלל בישיבה, אך שמו לב הבחורים שקבוע בקיץ, כאשר מתפללים מנחה בשעה שבע, המשגיח לא נמצא בתפילת מנחה בישיבה. יום אחד ניגש בחור ושאל: "רבי, למה הרב לא מתפלל איתנו? הרי זה כל כך חשוב". ענה לו: "שלמה מתפללים שחרית בשעה שבע, ואתה חושב שאני יכול לחכות שתים-עשרה שעות בלי לדבר עם בורא עולם? אני לא מסוגל. בשעה אחת מגיעה השעה - 'וְנַפְשִׁי חָלְתָה לְאַהֲבָתֶךָ' - אני חייב להתפלל מנחה, אינני יכול לחכות". זו דוגמה לאדם שמרגיש אהבת ה' בטבע - פשוט אוהב את בורא עולם, מתענג לדבר איתו. ובחודש אלול גם אנחנו יכולים להגיע לכזה מצב.
נעבור לראשי התיבות השני: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי". יש בשיר השירים גם פסוק הפוך - "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרוֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" - אז למה נבחר דווקא "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" לראשי התיבות של אלול?
אומר הרב צדוק מלובלין: בחודש אלול צריכה להיות התעוררות דלתה - קודם כל אתה תתעורר, אתה תעורר את עצמך לאהוב את ה', ואז תזכה להרגיש שהקדוש ברוך הוא ימלא אותך. קודם "אֲנִי לְדוֹדִי", ורק אז זוכים ל"דוֹדִי לִי".
בחודש אלול, אם רק נשב כמה דקות, נשקיע כמה דקות להתבונן בחסדי ה', נפתח פנקס ונתחיל לרשום - הקדוש ברוך הוא יעזור לנו לראות מלא מלא דברים טובים. כי באלול הקדוש ברוך הוא "מל" את הלב למי שרק מחפש שהוא יפתח לו.
וכעת נחזור לשאלה שבה התחלנו: היכן מרומז חודש אלול במזמור "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי"? במזמור הזה, שרק מתחילים לומר אותו ב-א' באלול, כתוב: "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים". "לוּלֵי" - אותיות "אלול".
כך כתוב בספרים: "לוּלֵי" - זה מה שקורה באלול. לכל יהודי שרק מחפש, ניתן החודש הזה כדי שיוכל לראות כמה טוב ה' - ולאהוב אותו, "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, לְמַעַן חַיֶּיךָ". ה' יזכנו.