🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ערב יום הכיפורים הקדוש והנורא. שבוע שעבר אמרנו: להיות איש תודה לה' - מי שמרגיל את עצמו להודות להשם יתברך על כל דבר, ולשבח את הבורא על כל ניסיו והשגחתו ועזרתו, ולספר בכל נפלאותיו בכל עת ובכל הזדמנות - הרי שהוא קונה בנפשו התבטלות וכניעה לפניו יתברך. שעל זה אומרת הגמרא בראש השנה: "כָּל שָׁנָה שֶׁרָשָׁה בִּתְחִלָּתָהּ" (מלשון "רש", עני, מלשון כניעה) - "מִתְעַשֶּׁרֶת בְּסוֹפָהּ".
כשאדם מתרגל להודות על כל דבר, הוא מגלה שכל כולו תלוי בה' יתברך - ואין לך המלכת ה' יתברך יותר מזה. "בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה" - התודה פורצת את כל השערים.
עצה נפלאה נוספת לזכות בדין ולהינצל מן הדין, מובאת ב"אורחות יושר" של מורנו ורבנו הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, בערך "גמילות חסדים", המביא מדרש המספר מעשה נורא:
מעשה באדם אחד שהיה הולך בדרך בסחורה, וראהו אכסנאי (אורח) ואמר לו: "רבי ומורי, אם רצונך, אבוא עמך". רצה להתלוות אליו. אמר לו: "בוא עמי בשלום". הלכו יחד.
כשהיו הולכים בדרך, פגעו באדם אחד שהיה עיוור בשתי עיניו, יושב קרוב לעיר. מיד הוציא סלע אחד ונתן לו. אמר לאכסנאי שהיה הולך עמו: "תן לו גם אתה, כמו שנתתי אני". אמר לו: "איני נותן לו כלום, שאיני מכירו כמו שאתה מכיר אותו - לפיכך נתת לו, ויפה עשית". אמר לו: "אם אינך רוצה לתת לו, הרשות בידך". הניחו את הסומא, והלכו לדרכם.
כשהיו הולכים בדרך, פגעו במלאך המוות. אמר להם: "לאן אתם הולכים?" אמרו: "לסחורה" - והם לא ידעו שהוא מלאך המוות. כאשר נגלה אליהם ואמר שהוא מלאך המוות, פחדו ונפלו על פניהם.
אמר מלאך המוות לראשון: "אתה נפדה ממוות" - וקרא עליו את המקרא "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ". אמר לו: "הואיל והקדמת צדקה מממונך, בדרכך - תחיה עוד חמישים שנה". אחר כך אמר לאכסנאי: "כבר סופך בידי, והגיע יומך למות". ענה ואמר לו: "אני וחברי באנו יחד - הוא חוזר לביתו, ואני אמות כאן?" אמר לו: "הן, זה הקדים ועשה צדקה משלו". אמר לו: "אם כן, אני חוזר ואעשה צדקה". אמר לו: "שוטה שבעולם! אדם פורש בים בספינה - אם לא תיקן אותה בארץ, מה יעשה בתוך התהומות כשבאים עליו גלי הים? כך מי שלא תיקן עצמו בחייו, מה יעשה במיתתו? ועכשיו, מה שעשית עשוי - מכאן ואילך אין לך כלום, שהגיע זמנך למות".
אמר לו: "אם כן, המתן לי עד שאלך לספר בשבחו של מקום על מה שעשה עמי". שימו לב ללשון המדרש - הוא לא ביקש עוד זמן לתקן משהו, אלא לספר בשבחו של מקום, כל החיים, על מה שעשה עמו. אמר לו מלאך המוות: "מאחר שאתה מבקש לספר בשבחו של מקום - יוסיפו שנותיך, לקיים מה שנאמר 'וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ'". חברו לא עשה צדקה אלא לסומא אחד, וניתוספו לו כמה שנים; העושה צדקה בכל יום ובכל שעה - שזו ההודיה, שבח ה' בכל עת ובכל שעה - על אחת כמה וכמה.
מבהיל הרעיון: ברגע שקיבל על עצמו ללכת ולהודות ולספר בנפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, על כל מה שעשה איתו כל החיים - זה נתן לו את הזכות להמשיך לחיות, ונוספו לו שנים. אם כן, כשמחפשים סגולה לאריכות ימים, לבריאות, לפרנסה, להצלחה - הסגולה הטובה ביותר היא לקבל על עצמו להודות להשם יתברך. הרי פה, שלמרות שהגיעה כבר גזרה, נתבטלה הגזרה, ונתנו לו במתנה עוד תוספת חיים.
שתי ראיות נפלאות נוספות לרעיון הזה. הראשונה - מדברי הנביא בהפטרת שבת שובה: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ... אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב". מה זה "וְקַח טוֹב"? מפרש רש"י: "וְקַבֵּל הוֹדָיָה מֵאִתָּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר 'טוֹב לְהוֹדוֹת לַה''". אנחנו פונים לקדוש ברוך הוא ואומרים לו: קבל את ההודיה מאיתנו. אם כן, ההודיה נקראת גם כן "טוב" - וזו ראיה שהתשובה תלויה בהודיה לה' יתברך.
בזכות מה מרומם דוד המלך משערי מוות? בזכות שהמטרה שלו היא "לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶךָ". אם זו המטרה, ודאי שיזכה להינצל ממוות, ולהיכתב בספרן של צדיקים לחיים טובים ולשלום.
וכדי שנזכה לגאולה השלמה, נקבל על עצמנו קבלה גמורה - שכל עם ישראל, בלב אחד, כאיש אחד באחדות גמורה, ירצה להודות ולספר את נפלאותיו של ה' יתברך, על כל הנפלאות שעשה ועושה ועתיד לעשות איתנו. "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" - הבטיח לנו שיעשה לנו ניסים ונפלאות, ואנחנו רוצים מאוד לספר בנפלאות האלה. ריבונו של עולם, לכן אנחנו מבקשים שתיתן לנו את האפשרות, ותגאל אותנו מהר מכל הצרות - ועל ידי זה ובזכות זה, ניוושע ונגאל גאולת עולמים, ונכתב כולנו בספרן של צדיקים וחסידים.