איש הודיה - הזכות הגדולה ביום הדין

מדוע כל תכלית הגאולה, בית המקדש ואף העולם הבא היא ההודיה - ואיך זו העצה הגדולה ביותר לזכות בדין
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:

🎧 בקול הלשון  ·  ▶ סרטון בנושא ביוטיוב

📑 תוכן העניינים

א. "לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ" - התכלית הנכספת של כל הגאולות

בתפילה אנו אומרים "הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ". אם נשים לב לכל מה שאנו מבקשים ומצרפים - שיושיע אותנו הקדוש ברוך הוא, כוונתנו לישועת עולמים, להתגלות מלכותו עם משיח צדקנו ובבניין בית מקדשנו - מהי המטרה הנכספת? "לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשְׁךָ וּלְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ". לא כתוב "כדי להקריב קורבנות" וכדומה, אלא הדגש העיקרי הוא: מה אנו מבקשים בתשועה הגדולה שאנו מצפים לה כל הזמן, שאליה כמעט כל תפילותינו סובבות? מה מטרתה?

אנו אומרים גם בפיוט היפה "שבחין אסדר" (מפיוטי הסדר בליל שבת): "וּלְקֹדֶשׁ קוּדְשִׁין אֲתַר דִּבֵּיהּ יִחְדּוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין" - אנו מבקשים ומתחננים שהקדוש ברוך הוא ישיב את שכינתו אל בית המקדש, מקום שבו ישמחו הרוחות והנשמות של כל עם ישראל. ומה התכלית הסופית? "וִיזַמְּרוּ לָךְ שִׁירִין וְרַחֲשִׁין בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשׁוּפְרָא" - ששם יזמרו להקדוש ברוך הוא שירות ותשבחות.

אנחנו לא מתפללים רק על ישועה גשמית שתבוא בקרוב לעולם הזה, אלא זוהי כל תכלית הציפייה לגאולה: שנוכל לזמר שירים ורחשין, לומר שירות ותשבחות, להודות לה' על שם קודשו ולהשתבח בתהילתו. עם ישראל צריך את הגאולה, סבל מספיק, אבל התכלית הפנימית של כל הגאולה היא ההודיה.

ב. "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד" - ההודיה ממשיכה גם לעולם הבא

עד כדי כך שגם בתפילה שאנו אומרים כל יום, "וּבָרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ", אנו מבקשים ומתחננים: "וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה טוֹבָה וּבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא". לכאורה, לשם מה צריך להגיע לחיי עולם הבא? לאיזו מטרה, לאיזו תכלית? התשובה מגיעה בהמשך: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, ה' אֱלֹקַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ".

"לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, ה' אֱלֹקַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ"

"כבוד" הוא ביטוי לנשמה - אור הכבוד, "כבוד" הוא הנשמה עצמה. משמעות הבקשה: למען שהנשמה תמשיך לזמר לך ולא תדום לעולם, תמשיך לעולם להודות לך. זו כל הבקשה הנפלאה: כל התקווה והציפייה לזכות לחיי עולם הבא, כל התכלית - "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד".

וכן, בסוף "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" אנו אומרים בכל יום: "וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ". פסוק זה לקוח מספר תהלים עצמו, שם המזמור "תְּהִלָּה לְדָוִד" מסתיים: "תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי... וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". חז"ל הוסיפו את הפסוק הזה בסוף "אשרי" - כי אחרי כל השבח הגדול המסודר לפי סדר האל"ף-בי"ת, מבקשים: יהי רצון שנזכה להמשיך ולברך גם "עד עולם", לעולם הבא, כיוון שכל "אשרי" עוסק בשבחו של מקום.

ג. איש הודיה - העצה הנפלאה לזכות בדין

אם כן, אם זו התכלית של כל הגאולה והישועה, של בניין בית המקדש וגם של העולם הבא - זהו ודאי הדבר החשוק והאהוב ביותר לפניו יתברך. ואם כן, אם אדם מקבל על עצמו כאן, בעולם הזה, כבר עכשיו, להיות "בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא" - להיות איש הודיה כל הזמן, להודות ולהלל ולשבח ולזמר להשם יתברך על כל דבר, קטן וגדול, בכל עת ובכל זמן - זוהי העצה הנפלאה ביותר לזכות בדין.

כי אם זו כל התכלית - שצדיקים לעתיד לבוא, "יושבים ונהנים מזיו השכינה", מקלסים ומודים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא כל הזמן - אז אם אדם זוכה כבר עכשיו לקבל על עצמו להיות איש הודיה, הרי הוא נמצא כבר בתכלית המיוחלת שהקדוש ברוך הוא חושק בה.

ובעצם, כשאדם מתרגל להודות להשם יתברך, ממילא הוא דבוק בו, קרוב אליו. איך זוכים ל"אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי"? על ידי שאתה נעשה איש הודיה, ומרגיש שהכל ממנו ושלו וראוי להודות ולהללו - כך אתה מתקרב אליו יותר ויותר.

יש פתגם יפה: על כל דבר ששואלים אדם - הוא מתרגל להגיד שֶׁבַח לֶה' ותודה לשואל. "איזה יופי" - להודות, להשתבח שמו לעד, "ברוך ה'" אלף פעמים על כל דבר ודבר, להודות ולהלל, ולקבל על עצמו להיות איש הודיה. זו העצה הנפלאה ביותר לזכות בדין.

אנו נוהגים גם לברך בחזרת "מציאה" - מנהג שממחיש ומתמצת את כל עבודת אלול והימים הנוראים: עבודת קרבת ה'. אנו רגילים לבקש, בליל ראש השנה, ובאבינו מלכנו, "שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה". "שנה טובה" מובן שיהיה טוב, אבל מה זו "מתוקה"?

ד. שנה טובה ומתוקה - מהי המתיקות?

מובא בשם רב שלמה זן ("מנר בחלב השלום") - מה שהקדוש ברוך הוא נותן, הכל טוב. גם אם לפעמים זה לא נעים או קצת יסורים, הכל לטובה, הכל טוב; אין מאיתו יורד רק טוב, רק לנו לפעמים זה נראה כמו ייסורים, אבל זה גם כן מתקן ומכפר. אם כן, ודאי שהכל טוב - אז מבקשים שיהיה "טוב ומתוק", ולא "טוב ומר".

ומביא הרב וייס, בעל "הגלקות לקחתו", פירוש נפלא ומתוק ממש. אחד היסודות הגדולים של תשובה, שכותב רבנו יונה בשערי תשובה, בשלב החרטה - יש ארבעה יסודות לתשובה שבלעדיהם התשובה אינה תשובה: עזיבת החטא, חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד. בתוך החרטה כותב רבנו יונה: "יבין לבו כי רָב אָמָר עוזבו את ה'". כל עבירה שאדם עושה, כל כישלון ברוחניות, כל ביטול תורה - הוא מתרחק יותר מהשם יתברך, יותר עוזב אותו.

אם כן, מהו הרע הגדול ביותר, ומהו הטוב הגדול ביותר?
אין דבר יותר גרוע מלעזוב את ה' ולהתרחק ממנו - זה "רע" ו"מר". הפוך מרע - טוב; הפוך ממר - מתוק. אם כן, "שנה טובה ומתוקה" פירושה קִרְבַת ה'. וכפי שאמר דוד המלך: "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" - זהו הטוב האמיתי, הטוב הכי טוב שיש בעולם: קרבת אלוקים.

אם כן, אדם המקבל על עצמו להיות איש הודיה, ממילא מקבל על עצמו להיות קרוב יותר ויותר אל השם יתברך כל הזמן. ואם הוא קרוב לה' יתברך, ודאי שתתחדש עליו, ועלינו, ועל כל ישראל, שנה טובה ומתוקה של קרבת ה' - עד שנזכה כבר לגאולה השלמה, וכל עם ישראל, מלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, כולם יכירו וידעו ותתגלה מלכותו עלינו מהרה בקרוב. אמן.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. נוסח התפילה - "הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ".
  2. פיוט "שבחין אסדר" - "וּלְקֹדֶשׁ קוּדְשִׁין אֲתַר דִּבֵּיהּ יִחְדּוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין".
  3. נוסח התפילה - "בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ... לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם".
  4. תהלים קמ"ה - "תְּהִלָּה לְדָוִד... וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם הַלְלוּיָהּ".
  5. שערי תשובה לרבנו יונה, שער א' - "יבין לבו כי רָב אָמָר עוזבו את ה'".
  6. תהלים ע"ג, כח - "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב".
  7. מובא בשם רב שלמה זן, ובשם בעל "הגלקות לקחתו".
▲