← לספר המלא

מצה זו
על שום מה
דבר תורה
לחג הפסח
מאת
הרב יהודה טאוב
הגופן בחוברת זו: Frank Ruhl Libre

חג הפסח

מצה שאנו אוכלים על שום מה

לזכור כל ימי חייך

שבעה ימים אוכלים מצות, ובכל פעם שאדם אוכל מצה הוא מקיים מצווה. אבל צריך לחשוב לפני כן מה היא המצה, ולבקש שהיא תכניס אמונה ללב.

מסופר על הגאון מווילנא שבשביעי של פסח היה קשה לו להיפרד ממצוות אכילת מצה, והיה מוסיף סעודה כדי לאכול מצה עוד פעם. כי המצה מכניסה בלב אמונה, למי שרוצה לקנות לב של אמונה ואהבת ה'.

"שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג).

איך המצה עוזרת לנו לזכור את יציאת מצרים כל ימי חיינו? כדי להבין, נביא שתי קושיות של השל"ה הקדוש.

קושיה ראשונה: מה המעלה בחיפזון?

התורה אומרת שאוכלים מצה "כי בחפזון יצאת". אבל מה המעלה בחיפזון? הרי על הגאולה העתידה מבטיח הנביא להפך: "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון" (ישעיהו נב, יב).

אם החיפזון אינו מעלה, למה אוכלים מצות שבעה ימים כדי לזכור אותו?

קושיה שנייה: שעבוד או גאולה?

בהגדה אמרנו שהמצה היא "על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ", כלומר זכר לגאולה. אבל בתחילת ההגדה אמרנו "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים", כלומר זכר לשעבוד.

במצרים לא נתנו ליהודים זמן לאפות לחם. "מהר, מהר, ולעבודה!". וכך אכלו כל הזמן מצות, לחם עוני. אז מה המצה, זכר לשעבוד או זכר לגאולה?

ולכאורה יש סתירה באותו פסוק עצמו. כתוב "מצות לחם עני", לחם שמזכיר את העוני, ומיד אחר כך "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים", שמזכיר את הגאולה.

אומר הרמב"ן: המצה מזכירה את שניהם. היא לחם עוני כזכר לעוני שבמצרים, והיא גם זכר לכך שיצאו בחיפזון. ושואל השל"ה: איך מאכל אחד יזכיר שני דברים הפוכים?

יסוד השל"ה

באותו דבר עצמו

הקדוש ברוך הוא הוציא את ישראל מאפלה לאורה באותו דבר עצמו שבו שעבדו אותם. בעניין שבו שעבדו את ישראל, בו עצמו יצאו לחירות.

המצרים אמרו ליהודים: "מהר, מהר, לעבודה! אין זמן לחמץ, תאכלו מצות". וביום הגאולה אמר להם ה': מה שעשיתם לשעבוד, תעשו עכשיו לגאולה. אמרתם "מהר לעבודה", עכשיו תגידו "מהר לצאת". אמרתם "אין זמן לאפות", עכשיו תגידו "אין זמן, קחו מצות וצאו". וכך כתוב: "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם" (שמות יב, לג).

זה מה שהמצה מלמדת: ה' יכול להפוך את הרע עצמו לטוב. לא רק שהרע ייעלם, אלא שהדבר שנראה רע הוא עצמו ייהפך לגאולה. אותו לחם עוני הוא עצמו לחם החירות. ולכן החיפזון חשוב: הוא מראה איך כלי השעבוד נעשה כלי הגאולה.

עכשיו מובנות שתי הקושיות. המצה מזכירה גם שעבוד וגם גאולה, כי היא מראה שהשעבוד עצמו נהפך לגאולה. והחיפזון אינו מעלה מצד עצמו, אבל הוא העדות לכך שאותו חיפזון של העבודה נעשה חיפזון של חירות.

זו הסיבה שהמצה צריכה ללוות אותנו "כל ימי חייך". לא רק בליל הסדר ולא רק בשבעת ימי החג, אלא בכל רגע שבו נדמה שהרע מנצח.

"אז" של שירה

משה רבנו אמר לה' בשעת צער: "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה". ואמרו חז"ל במדרש שאמר משה: ב"אז" חטאתי, וב"אז" אני משבח, "אז ישיר". אותו רגע של צער נהפך לשירה. וזה גם ה"ונהפוך הוא" של פורים: היום שבו רצו להרוג את היהודים, הוא עצמו נעשה יום הניצחון.

האמונה הופכת את הרע

ומה נזכור "כל ימי חייך"? שכל רע שנראה בחיים, אם נזכה להאמין בבורא עולם, נראה פעמים רבות איך הוא עצמו נהפך לגאולה. וכיצד זוכים לכך? מי שמאמין שהכל לטובה, ואומר בפיו "גם זו לטובה", זוכה בעזרת ה' לראות זאת בעיניו.

כותב המהר"ל בנתיבות עולם: יהא אדם רגיל לומר "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". וכאשר הוא אומר כך על דבר שנראה רע, ובוטח בה' שהוא לטובה, ה' עושה אותו לטובה בפועל.

וזה רמוז בהלל: "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה" (תהילים קיח, כא). "עניתני" גם מלשון עינוי. אני מודה לך על העינוי, ועל ידי כך העינוי עצמו נעשה לי לישועה.

גזירות שנהפכו להצלה

ישיבת חברון עלתה מליטא לארץ ישראל בגלל גזירת גיוס על בחוריה. מספרים שאחרי שנוסדה בחברון, בוטלה הגזירה. ובזכות שעלו לפני השואה, ניצלה הישיבה כולה, והמשיכה שנים רבות להעביר את מסורת התורה מדור לדור. הגזירה שחשבו כמה היא רעה, היא שהצילה.

רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, שזכה להיות מגדולי הדור, נאלץ בגלל גזירת גיוס לנסוע לשווייץ, וכך ניצל מן המלחמה.

הרב מבריסק חלה באסטמה קשה לפני המלחמה, ועבר לעיירת מרפא. כשפרצה המלחמה, לא יכול היה לחזור לבריסק. הוא נמלט לווילנא, ושם קיבל אשרה לארץ ישראל. המחלה היא שהצילה אותו.

וישיבת לומז'ה, שסירבה לקבל עליה לימודי חול, הגיעה בעקבות זאת לפתח תקווה. בכל המקרים האלה, הגזירה עצמה הייתה הדרך אל ההצלה.

הסתכל על המצה

כל מי שיתבונן בחייו שלו ימצא דוגמאות כאלה. דלת שנסגרה, ובזכותה נפתחה דלת טובה יותר. קושי שנראה מיותר, ובדיעבד התברר שבלעדיו לא היה מגיע לברכה. המצה מזמינה אותנו לחפש את הסיפורים האלה, ולספר אותם לילדינו.

כשנדמה לך שמשעבדים אותך, אל תדאג. מי שמאיץ בך "חיפזון לעבודה", הוא עצמו יוציא אותך בחיפזון לגאולה. קח את המצה, הסתכל עליה, ודע שאין רע בעולם למי שמאמין שהכל טוב.

אבינו שבשמיים אוהב אותך ומרחם עליך, ומתוך לחם העוני עצמו הוא מכין לך את לחם החירות. נאמר בפה ובלב "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", ונזכה לראות איך הכל לטובה, ולומר בשמחה: "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה".

📚 עוד חומרי לימוד על חג הפסח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/

המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/

← לספר המלא