ל"ג בעומר
בר יוחאי נמשחת אשרינו
למה רק "בר יוחאי"?
בל"ג בעומר שרים את הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך". ובכל השיר, אפילו פעם אחת לא מוזכר השם "רבי שמעון". רק "בר יוחאי", "בר יוחאי".
והדבר תמוה, כי ידוע שכאשר כועסים על מישהו, קוראים לו בשם אביו. כלב אמר "וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם", ולא "משה". ושאול אמר על דוד:
"מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם" (שמואל א כ, כז).
אם כן, למה שרים לרבי שמעון רק "בר יוחאי"?
עתידה תורה שתשתכח
בהקדמה לליקוטי מוהר"ן, לפני תורה א', מובא סוד נפלא מגדולת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון הבטיח שעל ידו לא תשתכח תורה מישראל:
"כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל... אמר רבי שמעון: חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו" (שבת קלח ע"ב).
רבותינו ראו את הדורות שיבואו. אולי ראו את דורנו: את השואה, שבה עלו באש כמעט כל הישיבות, ואת הזמנים שבהם המונים התרחקו מן התורה. על פי הטבע נראה היה שלא יישאר הרבה. אבל רבי שמעון אמר: לא תשתכח! וכמבואר בזוהר, בחיבורו, ספר הזוהר, ייצאו ישראל מן הגלות.
שכחה מן החושך
למה דווקא על ידי הזוהר? האותיות של שכח הן האותיות של חושך. השכחה באה מן החושך, מן הצרות והייסורים. והאור גורם זיכרון.
וכשיש לא סתם אור אלא זוהר, אור עצום, כמו מדורה ענקית שזוהרת למרחק, הוא מאיר את נשמות ישראל, ובזכותו לא תשתכח התורה.
הסוד שבסופי התיבות
ולכן שמח רבי שמעון בפסוק הזה, כי בו עצמו נרמז הסוד:
"כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא).
כי – י. לא – א. תשכח – ח. מפי – י. זרעו – ו. סופי התיבות הם אותיות יוחאי. "מפי זרעו" דווקא: מפי זרעו של יוחאי, הוא רבי שמעון בר יוחאי, לא תשתכח התורה.
בר יוחאי
לכן שרים "בר יוחאי": לא מכעס, חלילה, אלא ההפך. זה שמו הגדול ביותר, הזרע של יוחאי, שעליו נאמרה ההבטחה שעל ידו לא תשתכח התורה.
ולא לחינם נרמזה ההבטחה בסופי התיבות. זה רומז על סוף הדורות, על הדור האחרון, שלו נתן ה' את האור הזה.
האור שמאיר את דורנו
על זה שמחים בל"ג בעומר: בזכות הזוהר התורה ממשיכה עד ימינו, בדור שבו כבר נראה היה שתשתכח.
היו שבדקו פעם, לאורך השנים, כמה ילדים לומדים תורה ומקיימים מצוות. בתחילה הקו ירד, וירד, וירד. ואז, בשנים שאחרי מלחמת יום הכיפורים, התחיל לעלות ולעלות. היום חלק גדול מאוד מתלמידי כיתות א' לומדים תורה, אומרים קריאת שמע ומכירים את בורא עולם. ובעזרת ה' בקרוב כל ישראל, "כי לא תשכח מפי זרעו".
"ומוסרך למלכות"
"כשהיה רבי עקיבא חבוש בבית האסורים, אמר לו רבי שמעון: רבי, למדני תורה. אמר לו: איני מלמדך. אמר לו: אם אין אתה מלמדני, אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות" (פסחים קיב ע"א).
והגמרא תמוהה: רבי עקיבא כבר היה בבית הכלא! מה פירוש "מוסרך למלכות"? ולמה צריך רבי שמעון לומר זאת לאביו?
התשובה נפלאה. רבי שמעון ביקש ללמוד את סודות התורה, מרבי עקיבא שנכנס לפרדס ויצא בשלום. ואמר לו: אם לא תלמד אותי, אמסור אותך למלכות שמיים, כי אתה לא רוצה לקיים את ההבטחה שהבטיח ה' ליוחי אבי, "כי לא תשכח מפי זרעו".
אשרינו מה טוב חלקנו
כמה עלינו להודות לבורא עולם על האור הזוהר שהשאיר רבי שמעון לסוף הדורות. אנחנו רואים בעינינו איך התורה פורחת, ספרים נכתבים עוד ועוד, ואור מופלא מאיר את דורנו.
הקדוש ברוך הוא אוהב את בניו כל כך, שעוד לפני שבא החושך כבר הכין להם את האור. אשרינו מה טוב חלקנו. "בר יוחאי, אשרי יולדתך, אשרי העם הם לומדיך", ואשרינו שזכינו לאורו, שבזכותו אנחנו דבוקים עד היום בבורא עולם.
📚 עוד חומרי לימוד על ל"ג בעומר – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/