פסח
ארבע כוסות של ליל הסדר
חידה לליל הסדר
הנה חידה שאפשר לשאול סביב שולחן הסדר: כמה פעמים מופיע המספר ארבע בליל הסדר?
מי שיחפש ימצא הרבה. יש ארבע כוסות, כנגד ארבע לשונות של גאולה. יש ארבעה בנים. הילדים שואלים ארבע קושיות. ואנחנו אוכלים ארבעה כזיתים של מצה: שניים במוציא מצה, אחד בכורך ואחד באפיקומן. ומובא עוד רמז: שלוש המצות נעשות ארבע, כשבוצעים את האמצעית לשתיים.
ויש עוד ארבע. לפני ארבעת הבנים אנחנו אומרים בהגדה:
"ברוך המקום, ברוך הוא. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל, ברוך הוא".
ארבע פעמים "ברוך". מבאר החיד"א: כנגד כל בן ובן. מי שזוכה לבן חכם ודאי מודה לה', כמו שכתוב "בן חכם ישמח אב". אבל גם על בן מן הסוגים האחרים צריך להודות, שהרי אמרו חז"ל: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה".
מה יש במספר ארבע, שכל ליל הסדר מסתובב סביבו?
ליל ההודיה
ליל הסדר הוא לילה של הודיה. את ארבע הכוסות אנחנו שותים כדי להודות על "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי". ושיא ההגדה הוא "לפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל, לשבח".
לכן "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מי שרק מספר סיפור ישן, קשה לו להודות מכל הלב. מי שחי את הדברים, יכול להודות באמת. כשאדם מרגיש שהוא עצמו היה עבד, ושהוא עצמו יצא עכשיו לחירות, הפה נפתח מעצמו בשירה. זה כל הסוד של הלילה: לא רק לזכור, אלא לחוות.
המצה והחמץ
חז"ל קוראים למצה "לחם עוני". כדי להודות, צריך האדם להרגיש שהוא דל וריק, שמעצמו אין לו כלום, וכל מה שיש לו נתן לו ה'.
החמץ רומז לגאווה. השאור תופח ומתנשא, כמו אדם שחושב שהכל מגיע לו. לבצק שלו מוסיפים זמן ואוויר. אבל המצה היא קמח ומים בלבד. לא מוסיפים לה כלום. אין בה "כוחי ועוצם ידי".
במצב של חמץ אי אפשר להודות. מי שמרגיש שהכל מגיע לו, על מה יודה? הוא רק יבדוק מה עוד לא קיבל. אבל מי שמרגיש "מצה", שמעצמו אין לו כלום וכל מה שיש לו נתן לו בורא עולם, ליבו מתמלא הודיה על כל פרט קטן.
לכן מתחילים בגנות: "עבדים היינו", "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". בהתחלה לא היה לנו כלום, וכל מה שבא אחר כך הוא חסד ה'. ולכן שרים "דיינו": אפילו על דבר אחד כבר היה די להודות, קל וחומר על כל הטובות הכפולות והמכופלות.
ולפי המסורת, המן נתלה בימי הפסח, בט"ז בניסן. המן הוא ההפך מן המצה: אדם שתמיד רצה עוד ועוד. מי שחי כך לא יכול להודות.
מכות או מתנות
אמר פעם מישהו: יש אנשים שכל החיים מקבלים מכות, ויש אנשים שכל החיים מקבלים מתנות.
מי שחושב שהכל מגיע לו, בכל פעם שאינו מקבל את מה שלדעתו מגיע לו, הוא חוטף מכה. כאן חסר, כאן לא הסתדר. ומי שזוכר "עבדים היינו", כל דבר שמגיע אליו הוא מתנה. אותם חיים עצמם, אותם אירועים עצמם, והכל תלוי בנקודת המבט. אדם אחד יקום בבוקר ויתלונן על מה שחסר. אדם אחר יקום ויאמר: יש לי עוד יום, יש לי משפחה, יש לי תורה, כמה טוב!
כך כתוב בתורה: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". מי שזוכר זאת, מתבונן ואומר: כמה מתנות קיבלתי!
המכתב של המשגיח
המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין שלח פעם מכתב לרבי שמואל הומינר, שחיבר ספר על התפילה. בספר נכתב שבברכת "שלא עשני עבד" אנחנו מודים לה' שהוציאנו ממצרים, ושלא נשארנו עבדים לפרעה. ברכה שאומרים כל בוקר, ולפעמים בלי לשים לב, נעשתה פתאום הודיה חיה על יציאת מצרים.
רבי יחזקאל כל כך שמח בכוונה הזאת, עד שמאז בכל יום הודה לה' בשמחה גדולה שלא עשה אותו עבד במצרים. והוא שלח מכתב מיוחד כדי להודות למחבר על הכוונה החדשה.
סוד האות ד'
ועכשיו נבין את המספר ארבע. ארבע באותיות הוא ד', והאות ד' רומזת לדל, כמובא בגמרא במסכת שבת. וגם לדלת: כל הבית מוקף קירות, ורק במקום הדלת אין כלום. כך הדל, אין לו דבר משלו.
סוד ההודיה
מי שרוצה להודות, צריך להיות ד': להרגיש שמעצמו אין לו כלום. ואז כל מה שיש לו הוא מתנה, וליבו מתמלא שירה.
ולכן ההודיה הולכת תמיד עם ארבע. יהודה, "הפעם אודה את ה'", הוא הבן הרביעי. לאה היא האם הרביעית. חנוכה, החג שנקבע "להודות ולהלל", הוא החג הרביעי. ובקרבן תודה מביאים ארבעה מיני לחם, ארבעים חלות, וארבע מהן לכהן. ועוד הרבה בלי סוף. בכל מקום שנמצא הודיה, נמצא לידה את המספר ארבע, כי זה כל עניין ההודיה: להרגיש ד'.
מן הדלת אל יהודה
ומה זוכה מי שנעשה ד' ומודה? הוא נעשה ה'. האות ה' היא ד' שבתוכה נכנסה י', והאות י' רומזת לקדוש ברוך הוא. מי שמרגיש דל ומודה, ה' בא ושורה בתוכו. דווקא המקום הריק, הדלת, נעשה פתח שדרכו נכנסת השכינה.
וזה השם יהודה, שממנו נקראים כולנו "יהודים": אותיות שמו של הקדוש ברוך הוא, ובתוכן האות ד'.
הוא מוציא אותנו גם הלילה
מדייק ה"אור החיים" שעל הקדוש ברוך הוא נאמר "המוציא", בלשון הווה, ולא "שהוציא". בכל ליל סדר הוא מוציא שוב כל אחד ממצרים. וכשאדם חי "כאילו הוא יצא ממצרים", ה' מוציא אותו מכל המצרים שלו.
נתבונן הלילה בכל הטוב שיש לנו: שאנחנו בני חורין, שאנחנו לומדים תורה, כל אחד במה שזכה. הכל מתנה מאת ה', לעומת מה שהיינו במצרים, במ"ט שערי טומאה.
וכשנתבונן כך, הלב יתמלא, והפה יתמלא שירה. לא נצטרך להתאמץ להודות. ההודיה תצא מעצמה, כמו אצל מי שקיבל מתנה גדולה שלא ציפה לה.
איזה אבא אוהב יש לנו, שנותן לנו מתנות בכל רגע ומחכה שנודה לו כדי לשכון בתוכנו. נרגיש הלילה קטנים לפניו, נמלא את ליבנו הודיה ואהבה אליו, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו.
📚 עוד חומרי לימוד על פסח – חינם, במאגר הקול החמישי: https://www.kol-toda.co.il/chagim/
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/