החתונה היא הזמן של שמחת ההודיה. אפשר לראות זאת בכל שכבות התורה: בתורה, בנביאים ובכתובים, בדברי חז"ל, בגמרא, בראשונים ובאחרונים. נעבור עליהם אחד אחד, ונראה איך כולם מצביעים על אותה נקודה.
היכן מצאנו בתורה הודיה? בפרשת אליעזר, עבד אברהם. כשהוא פוגש את רבקה ומבין שה' הוביל אותו אל זיווגו של יצחק, הוא קד ומשתחווה ומודה לה'.
ללמדך: הזמן החי ביותר להודיה הוא בשעת מציאת הזיווג.
בנביאים נאמר בירמיהו:
ומבארים: הקול האחרון, קול ההודיה, כולל את כל הקולות שלפניו, והוא הקול העיקרי. כי עיקר העניין לשמח חתן וכלה הוא שירגישו הודיה לה' יתברך.
בכתובים נאמר בתהלים:
חז"ל קשרו את שני חלקי הפסוק. "מושיב יחידים ביתה": איש יחיד ואשה יחידה, וה' מזווג אותם יחד ומקים מהם בית. "מוציא אסירים בכושרות": זו קריעת ים סוף, שהייתה בכי למצרים ושירה לישראל. ולכן אמרו: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף".
ומכאן נלמד: כשם שאחרי קריעת ים סוף שרו ישראל את שירת הים, כך צריכים בני הזוג, אחרי שנקרע להם הים, לשיר שירה לה'.
בחז"ל: תקנו חכמים שבעה ימים של שבע ברכות, שכולן שבח והודיה. דבר כזה לא מצאנו בשום מצווה אחרת. ללמדך עד כמה גדול חיוב ההודיה בשמחת החתונה.
בגמרא: מה עניין שמחת חתן וכלה לקרבן תודה? ומבארים: כי על ידי המשמח, החתן והכלה מודים לה', ולכן הוא כאילו הקריב קרבן תודה.
בראשונים: רבנו בחיי כותב שקרבן תודה בא על נס, כגון חולה שנתרפא, או על שאר שמחות, כגון שמחת חתן וכלה. כלומר, גם על שמחת החתונה ראוי להביא תודה, כמו שנאמר "קול ששון וקול שמחה... מביאים תודה בית ה'".
באחרונים: המהרש"א על הגמרא בברכות כותב שהשמחה צריכה להיות סמוכה לדבר מצווה, להזכיר את חסדי המקום, ולכן סיים הפסוק "קול אומרים הודו את ה'": שקולות השמחה כולם יהיו בשבח המקום.
מן התורה, מן הנביאים, מן הכתובים, מחז"ל, מן הגמרא, מן הראשונים ומן האחרונים: כל עניינה של שמחת חתן וכלה הוא הלל והודיה לקדוש ברוך הוא.
וכמה נפלא הדבר. ההודיה היא מקור לכל טוב. כך שרו ישראל על הים: "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה". על ידי שזמרתי לה', זכיתי לישועה. וכך אומר הפסוק: "זובח תודה יכבדנני, ושם דרך אראנו בישע אלוקים". ההודיה פותחת את שערי הישועה.
ומי לא צריך ישועה, כשהוא מקים בית? לזכות לבית נאמן בישראל, לשלום, לבריאות, לפרנסה, לילדים ההולכים בדרך ה', לכל אלה צריך ישועה גדולה. ואם כך, כמה אשרי מי שעוזר לחתן ולכלה, ומעורר אותם להלל ולהודות לה'.
"קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות". הקול האחרון הוא העיקר, והוא כולל את כולם. כל השמחה הזאת, הריקודים והשירים, כולם הם הודיה לה'. ומי שמשמח חתן וכלה, כאילו הקריב קרבן תודה. וההודיה מביאה ישועה: "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה". יהי רצון שהחתן והכלה יבנו את ביתם על יסוד ההודיה, ויזכו לכל הישועות.
ה' אוהב את עמו ישראל, ומזווג בכל יום זיווגים בחסד וברחמים. יזכו החתן והכלה, בעזרת ה', לבית שתהיה בו שמחה כשמחה שבגן עדן מקדם.