🎂 שמחת ההורים ביום ההולדת

למה חיכה הקדוש ברוך הוא להקים את המשכן דווקא ביום שבו נולד יצחק, ומה זה מגלה על ילד יהודי – משכן לשכינה
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

המקור החזק ביותר

המקור החזק ביותר, אולי, לשמחה ביום ההולדת, הוא מדרש תנחומא בפרשת פקודי. וכך כתוב שם, בשם רבי שמואל בר נחמני: מלאכת המשכן נעשתה בשלושה חודשים. משה רבנו נצטווה על המשכן במוצאי יום הכיפורים, והמלאכה נגמרה בכסליו. ולמה לא הקימו אותו מיד? אלא חשב הקדוש ברוך הוא לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו, שבאחד בניסן נולד יצחק. אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מערב שמחתכם, שמחה בשמחה.

דעת המדרש כאן שיצחק אבינו נולד באחד בניסן, ולא כדברי הגמרא בראש השנה שיצחק נולד בפסח. ולכן רצה הקדוש ברוך הוא להקים את המשכן דווקא באחד בניסן, כדי לערב את שמחת הולדת יצחק עם שמחת בניין המשכן.

מפורש כאן במדרש שיום הולדתו של יצחק הוא יום שמחה. ולא סתם יום שמחה, אלא יום שמחה לדורות: גם שנים רבות אחרי שנולד, היום הזה עדיין יום של שמחה. כדי להבין מה השמחה ביום הזה, ולפחות מה שמחתם של ההורים ביום ההולדת, נתבונן היטב בדברי המדרש.

שתי שאלות

שאלה ראשונה: קיימא לן בשולחן ערוך ובגמרא שאין מערבין שמחה בשמחה. לא עושים שתי שמחות בבת אחת. אם כן, איך אומר המדרש "הריני מערב שמחתכם, שמחה בשמחה"? הקדוש ברוך הוא דווקא רוצה לערב, והרי אין מערבין!

שאלה שנייה: מה הקשר בין שמחת הולדת יצחק לשמחת המשכן? מסתבר שאם הקדוש ברוך הוא רוצה לערב ביניהן, יש ביניהן קשר עמוק.

כדי להבין, אנחנו צריכים להבין היטב מה זה ילד יהודי. ואז נבין גם למה אין כאן "שמחה בשמחה".

תשעה ירחי לידה

בהגדה של פסח אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על כל המתנות הטובות שקיבלנו: שני לוחות הברית, שלושה אבות, ארבע אמהות, חמשה חומשי תורה, ששה סדרי משנה, שבעה ימי שבתא, שמונה ימי מילה, תשעה ירחי לידה.

וזה תמוה מאוד. תשעה ירחי לידה אינם ערך יהודי. גם לגויים יש תשעה חודשי הריון. ואיזו מתנה יש כאן? ועוד: אנחנו יודעים שיש חבלי לידה, ויש חבלי משיח. מה הקשר בין השניים?

כתב החפץ חיים בספרו "שם עולם", בשם הגר"א: כל ימי הגלות דומים להריון, והסוף דומה לחבלי לידה. וזהו שקראו בגמרא "חבלי משיח", ופירש רש"י: כחבלי יולדה. וידוע שבחבלי לידה, כשהאשה מקשה לילד, אומרים לה: אל תדאגי, עוד כמה רגעים תלדי. כך אנחנו, כשאנו רואים צרות רבות, אין לנו מה לדאוג: בקרוב תבוא הגאולה.

הגלות דומה לעובר שבבטן אמו. באותו זמן אינו ניכר, אלא על ידי האשה. כך עם ישראל בגלות: אין מעלתם ניכרת, והם שפלים מאוד. וכאשר יבוא משיח, תהיה הלידה, וכולם יראו את גדולת עם ישראל.

אין בן דוד בא עד שתפשוט המלכות הרשעה על ישראל תשעה חדשים, שנאמר "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, ויתר אחיו ישובון על בני ישראל".
מסכת סנהדרין צח ע"ב

נמצא שבהגדה של פסח, כשאנו אומרים "תשעה ירחי לידה", אנו מודים על הגלות שאנו עוברים, שהיא כתשעה ירחי לידה שמביאים אחריהם את הגאולה השלמה.

ובספר "עיון יעקב" כתוב דבר חמוד. בכל יום אנו אומרים את מזמור "למנצח... יענך ה' ביום צרה" לפני "ובא לציון". וידוע שמזמור זה סגולה לחבלי לידה, ויש בו תשעה פסוקים כנגד תשעה ירחי לידה. ומה בא אחריו? "ובא לציון גואל". אחרי חבלי הלידה בא הגואל.

כמו שאחרי תשעה חודשים מגיע הילד, כך אחרי תשעת ירחי הלידה של הגלות יגיע מלך המשיח. יום הלידה הוא מעין יום הגאולה.

המתנה הגדולה ביותר

ומכאן נבין גם למה יש כל כך הרבה ייסורים לפני הלידה. קיימא לן: "ועבדום וענו אותם... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". בעולם הזה, כדי לקבל מתנות גדולות, צריך לעבור לפני כן ייסורים.

וילד יהודי הוא המתנה הגדולה ביותר שיש בעולם. כתב הגר"א בביאורו לתיקוני הזוהר: מצוות פרייה ורבייה גורמת תיקון בעולם יותר מכל הייחודים, יותר מכל לימוד, יותר מכל הפקודים והמצוות. ולכן היא המצווה הראשונה בתורה. אין דבר שפועל בעולם שפע יותר מלידת ילד יהודי.

אם כן, אדם שהולך להביא מתנה גדולה כזו לעולם, לא ייתכן שלא יגיע לייסורים. כמו שלפני שיבוא משיח יש חבלי משיח, כך לפני שזוכים להביא ילד יהודי לעולם יש חבלי לידה. וכבר זו סיבה טובה לשמוח ביום ההולדת: ההורים זכו באותו יום לקבל את המתנה הטובה ביותר שיש בעולם, ולהוריד את השפע הגדול ביותר. "הנה נחלת ה' בנים".

הלוחות שמתחת לכרובים

ונעמיק יותר. בקודש הקודשים עמד ארון הברית, ובו הלוחות שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא, ומעליו הכרובים. כידוע, הכרובים רומזים על האהבה שבין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, וכן על האהבה שבין איש לאשה, שהיא מעין האהבה שבין הקדוש ברוך הוא לישראל. ולא לחינם עמדו הכרובים מעל הארון והלוחות.

חז"ל השוו את הנישואים למתן תורה בכמה מקומות. במתן תורה היו חמישה קולות, ובחתונה חמישה קולות: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו". כמו שמתן תורה הוא זיווג בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, כך כל נישואים של יהודים הם חיבור של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל.

ומה קיבלנו אחרי מתן תורה? אחרי ארבעים יום קיבלנו את לוחות הברית. ומה הם הלוחות?

וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת שמות לב, טז

קיבלנו חפץ שהוא מעשה אלוקים. וזה ילד יהודי: צלם אלוקים, חלק אלוק ממעל. כמו שמתחת לכרובים מונחים הלוחות, מעשה אלוקים, כך בבית יהודי שיש בו אחדות, זוכים לקבל לוחות מאת בורא עולם. והלוחות האלה הם הילד היהודי.

למה מחללים שבת על חיי שעה

ונעבור לשאלה הלכתית חשובה מאוד, שבה נבין את הקשר בין המשכן ללידת יצחק.

נפסק בשולחן ערוך (סימן שכט): רחמנא ליצלן, בית קרס, וצריך לפקח עליו את הגל בשבת. מפקחים, ומוצאים אדם מרוצץ, שיודעים שאינו יכול לחיות אלא שעה קלה. האם מפקחים עליו את הגל ועוברים על איסור דאורייתא בשבת? אומר השולחן ערוך: מפקחים. וכך היא הגמרא במסכת יומא: מחללים שבת אפילו לחיי שעה.

אבל הטעם הרגיל לחילול שבת הוא "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". וכאן, האדם הזה לא יחיה עד השבת הבאה. למה מחללים עליו? מבאר הביאור הלכה: אף על פי שאי אפשר לו לחיות אלא לפי שעה, שמא באותה שעה ישוב בלבו ויתוודה. משמע מדבריו שהסיבה היא כדי שיוכל לקיים עוד מצווה.

ומה יהיה הדין לפי זה באדם שאינו יכול לקיים שום מצווה? למשל, אדם שאינו בהכרה כלל. ושם בביאור הלכה דן גם באדם שנוהג כגוי, באונס ולא במזיד. האם מחללים שבת על מי שבוודאות לא יקיים עוד מצוות? אומר הביאור הלכה: מפקחים, אפילו אם לא יקיים עוד מצוות. וכן נקטו הפוסקים. בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ח, סימן טו) מאריך להוכיח שלהלכה, אפילו אדם שאינו בהכרה ולא יקיים עוד שום מצווה, עצם זה שהוא חי כדאי כדי לחלל עליו שבת.

ואנחנו רוצים להבין: מה המעלה בכך שאדם חי? וכאן נגיע להגדרה מה זה ילד יהודי.

משכן לשכינה

כתוב בשולחן ערוך (אבן העזר, סימן א): חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה, כאילו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל.

ולמה גורם שהשכינה תסתלק? מבאר בספר "חסד לאברהם" לרבי אברהם אזולאי: מצוות פרייה ורבייה היא העיקרית שבכל המצוות, עד שהיא קודמת לכולן, ולכן היא ראשונה בתורה, בפרשת בראשית. והטעם:

כי אין השכינה מתפשטת בענפיה בתחתונים אלא על ידי התפשטות נשמות עליונות למטה. ומטעם זה צריך אדם לפרות ולרבות, כדי להמשיך נשמות עליונות בתחתונים, ועל ידי מציאות הנשמות למטה יתנוצץ אור גבוה בתחתונים.
חסד לאברהם

הוא מבאר לנו דבר נפלא: כשיש ילד יהודי, יש שכינה בעולם הזה. הקדוש ברוך הוא רוצה לשכון כאן, בעולם הזה. וכאשר אנו מביאים ילד יהודי לעולם, אנו נותנים מקום לשכינה לשכון בו.

וכך אומר הזוהר הקדוש, בדברים מפורסמים מאוד: בשעה שאיש ואשה מתחברים בקדושה, הקדוש ברוך הוא שורה ביניהם, ומפקיד רוח של קדושה בוולד. "ואלין אקרון בנין דקודשא בריך הוא": ואלה נקראים בנים של הקדוש ברוך הוא. כשיש איש ואשה באחדות, וזוכים להביא ילד יהודי, הם זוכים להביא בן לקדוש ברוך הוא, כי הקדוש ברוך הוא מפקיד שם את אורו.

ועכשיו נבין למה כל כך חשוב עוד יהודי בעולם, עד שאפילו על מי שאינו בהכרה מחללים שבת. כל עוד יהודי חי כאן בעולם הזה, יש כאן משכן לשכינה. וחס ושלום כשאדם מת, נסתלקה השכינה ממקום אחד. זה מעין חורבן בית המקדש.

ואם תרצו, זה רמוז בגמרא במסכת שבת. נשאלה שם השאלה: האם מותר לכבות נר בשבת בשביל חולה שיש בו סכנה? ואמרו: "נר קרוי נר, ונשמתו של אדם קרויה נר, שנאמר נר ה' נשמת אדם. מוטב תכבה נרו של בשר ודם מפני נרו של הקדוש ברוך הוא". רש"י מבאר את הדברים על דרך הפשט. אבל יש כאן גם רמז נפלא: למה מכבים נר בשביל חולה? כי היהודי עצמו הוא נר של הקדוש ברוך הוא, אורו של בורא עולם. הוא משכן לשכינה.

וכמה התורה מעריכה את המשכן! פרשיות רבות היא מאריכה בציווי עליו ובבנייתו, וחוזרת על כל פרטיו. וכתב האלשיך: נודע מפי רבותינו, שמאז ברא ה' את העולם נתאווה להיות לו דירה בתחתונים. ואיפה הוא שוכן? לא הייתה הכוונה אלא בבני אדם, שהם חלק ה'. לכן נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לא נאמר "בתוכו", אלא "בתוכם", בתוך בני האדם. וזה מתק לשונם, "דירה בתחתונים", ולא "דירה בארץ": בבני האדם שוכני הארץ, שבשבילם נברא העולם.

מכאן אנו מבינים כמה חביב לפני הקדוש ברוך הוא ילד יהודי. ילד יהודי הוא משכן לה'.

המשכן הראשון: יצחק

ועכשיו הכול מאיר באופן נפלא. היכן היה הזוג הראשון שהיו קדושים, ושהיו באחדות? קדושים, כלומר נימולים. הילד היהודי הראשון בעולם שנולד לאב מהול היה יצחק. ישמעאל נולד כשאברהם אבינו עדיין לא מל. יצחק היה הילד הראשון שנולד לאברהם אחרי מילתו.

ועוד דבר היה בהם: אברהם ושרה היו באחדות גמורה. כמו שנאמר עליהם: "כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו". קודם היו "אחד", ורק אחר כך "וארבהו".

נמצא שהמשכן הראשון לשכינה בבריאה נבנה ביום שנולד יצחק. הוא היה הילד היהודי הראשון, שנולד בקדושה, בטהרה ובאחדות.

וקיימא לן בדברי חז"ל, ויש לזה מקורות רבים, שכל דבר שקרה, כשחוזר הגלגל, הוא חוזר ומאיר באותו יום. כך כתב הרמח"ל בספר "דרך ה'": סדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מן הזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון, ותתחדש תולדת התיקון ההוא במי שמקבלו.

ועכשיו נבין את המדרש. המשכן הראשון, יצחק, נולד באחד בניסן. רצה הקדוש ברוך הוא להקים את המשכן באותו יום. ומה עם "אין מערבין שמחה בשמחה"? אין כאן שתי שמחות. זו אותה שמחה בדיוק. ילד יהודי קדוש ובניין המשכן, שניהם השראת שכינה בתחתונים. לכן דחה הקדוש ברוך הוא את הקמת המשכן מכסליו לאחד בניסן, כי זה היום שבו נבנה לראשונה משכן לה'.

"למועד הזה בשנה האחרת"

ונוסיף עוד. כתוב בספר "מבשר טוב": כל נס שנעשה לישראל נעשה לו מועד, והזמן מעורר את הנס, ובנקל הוא חוזר שוב. ומביא שם מספר "דברי בינה" על הפסוק:

וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת בראשית יז, כא

למה מזכיר הקדוש ברוך הוא בתוך הברכה את "המועד הזה"? מה הנפקא מינה? אלא אברהם התפלל "לו ישמעאל יחיה לפניך", ואמר לו הקדוש ברוך הוא: יש הבדל גדול בין ישמעאל ליצחק. גם הגויים מולידים, אבל על ישמעאל נאמר "שנים עשר נשיאים יוליד", לשון עננים, כמו "נשיאים ורוח". ענן נוצר ונעלם, ואין לו קיום לאורך זמן. אבל בישראל, הזמן נעשה קיום לדבר: תמיד באותו זמן מתעורר אותו רצון עצמו. וזהו "את בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה": שהיום שבו תלד שרה יהיה קדוש בקדושת מועד, לעתיד ולדורות.

וכך בכל ילד יהודי. כל פעם שמגיע אותו יום, מתעורר שוב אותו אור.

שמחת ההורים

אם כך פני הדברים, נבין את שמחת יום ההולדת, לפחות אצל ההורים. ההורים זכו ביום הזה להביא ילד יהודי לעולם. הם זכו לבנות משכן לשכינה, משכן למלך מלכי המלכים. כמו שראינו בדברי הגר"א, זו המצווה הגדולה ביותר שיש. אין דבר שפועל בעולם יותר מזה, ואין דבר שמשמח את בורא עולם יותר מזה, שהרי משכן השכינה הוא תאוותו של הקדוש ברוך הוא. וכך כתב בשו"ת "יביע אומר" (חלק ז, אבן העזר סימן ב): "הרי שמצוות פרייה ורבייה גדולה עד לשמים, ואין ערוך אליה בכל המצוות שבתורה".

ואם ביום הזה זכו ההורים להביא שכינה לעולם, הרי בכל שנה, באותו יום, חוזר ומתעורר אותו שפע. "למועד הזה בשנה האחרת". ילד יהודי, יום הולדתו הוא מועד. ובאותו יום ההורים שמחים ומודים לקדוש ברוך הוא שזיכה אותם לבנות משכן לשכינה. הם מודים על העבר, ומבקשים על העתיד: שימשיכו הלאה להשרות שכינה, שביתם יהיה משכן לשכינה, שילדיהם יהיו בנים של הקדוש ברוך הוא, ושה' יאיר להם פנים.

מפתחות כל האוצרות

ומה היא השראת השכינה? שהקדוש ברוך הוא מאיר לנו פנים. ולמה כל כך השתוקקו ישראל לשכינה? כתוב בספר "תורת המנחה": כל זמן שהשכינה שורה בתחתונים, העולם עומד על מילואו ושלמותו, וכל סדרי בראשית עומדים בתיקונם, וצינורות שפע הברכה מיושרים, והברכה מצויה בעולם כפולה ומכופלת.

ובספר "שערי אורה" כתוב: כשנתן ה' יתברך לישראל את המתנה הזאת, ושרתה השכינה ביניהם, נמצאו כל אוצרות ה' יתברך וגנזיו ביד ישראל, ומסר ביד ישראל מפתחות כל אוצר ואוצר, לפתוח ולקבל כל שפע ברכה מיד השכינה. וזהו שנאמר: "ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים".

ומכאן נבין כמה נכון מה שאומרים, שיום ההולדת הוא זמן טוב לבקש בקשות:

בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ תהלים ב, ז-ח

ולמה? אם ביום הזה זכינו להביא שכינה לעולם, הרי ביום הזה, בכל שנה, מתעוררת שוב השראת השכינה. והשכינה היא המפתח לכל הברכות, "מפתחות כל אוצר ואוצר". ממילא, ביום שבו מתעורר שוב אותו שפע, זה זמן טוב לבקש בקשות.

🎉 לומר בשמחה

במדרש מובא שהקדוש ברוך הוא חיכה להקים את המשכן עד אחד בניסן, כדי לערב את שמחת המשכן עם שמחת היום שבו נולד יצחק. והרי אין מערבין שמחה בשמחה? אלא זו אותה שמחה. יצחק היה הילד הראשון שנולד לאב מהול, לזוג שהיה באחדות, והוא היה המשכן הראשון לשכינה בעולם. כי כל ילד יהודי הוא משכן לשכינה, "בנין דקודשא בריך הוא". וכל דבר שקרה חוזר ומאיר בזמנו: "למועד הזה בשנה האחרת". לכן ביום ההולדת שמחים ההורים ומודים לה' שזכו לבנות משכן למלך מלכי המלכים, ומבקשים שהבית והילד ימשיכו להיות משכן לשכינה כל הימים.

ה' אוהב אותנו כל כך, עד שהוא רוצה לשכון בתוכנו, בכל ילד וילד. נודה לו על העבר, נבקש ממנו על העתיד, ונזכה כולנו: "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו".

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. מדרש תנחומא, פרשת פקודי, בשם רבי שמואל בר נחמני: עירוב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק; ומסכת ראש השנה יא ע"א: יצחק נולד בפסח.
  2. "אין מערבין שמחה בשמחה" (מסכת מועד קטן ח ע"ב).
  3. הגדה של פסח, "אחד מי יודע": "תשעה ירחי לידה".
  4. החפץ חיים, "שם עולם", בשם הגר"א: הגלות כהריון, וחבלי משיח כחבלי לידה.
  5. מסכת סנהדרין צח ע"ב; מיכה ה, ב: "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה".
  6. "עיון יעקב": מזמור "למנצח... יענך ה' ביום צרה" כסגולה לחבלי לידה, וסמיכותו ל"ובא לציון".
  7. בראשית טו, יג-יד: "ועבדום וענו אותם... ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
  8. הגר"א, ביאור לתיקוני הזוהר: גדולת מצוות פרייה ורבייה.
  9. שמות לב, טז: "והלחת מעשה אלוקים המה".
  10. שולחן ערוך אורח חיים, סימן שכט, וביאור הלכה שם; מסכת יומא פה ע"א.
  11. שו"ת "ציץ אליעזר", חלק ח, סימן טו.
  12. שולחן ערוך אבן העזר, סימן א.
  13. "חסד לאברהם" לרבי אברהם אזולאי: השכינה מתפשטת על ידי הנשמות שיורדות לעולם.
  14. הזוהר הקדוש: "ואלין אקרון בנין דקודשא בריך הוא".
  15. מסכת שבת ל ע"ב: "נר ה' נשמת אדם... מוטב תכבה נרו של בשר ודם מפני נרו של הקדוש ברוך הוא".
  16. אלשיך: "דירה בתחתונים"; שמות כה, ח: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
  17. ישעיה נא, ב: "כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו".
  18. רמח"ל, "דרך ה'": כל אור חוזר ומאיר בשוב תקופת זמנו.
  19. ספר "מבשר טוב", בשם ספר "דברי בינה"; בראשית יז, כ-כא; משלי כה, יד: "נשיאים ורוח".
  20. שו"ת "יביע אומר", חלק ז, אבן העזר סימן ב.
  21. "תורת המנחה" ו"שערי אורה": השראת השכינה ומפתחות האוצרות; ויקרא כו, יא-יב.
  22. תהלים ב, ז-ח: "בני אתה אני היום ילדתיך"; תהלים צ, יז.
▲
סיכום השיעור: שמחת ההורים ביום ההולדת