אהרן הכהן הוא בתורה הסמל של קבלת הדין באהבה. כאשר מתו בניו, נדב ואביהוא, נאמר בתורה: "וידם אהרן". אהרן שתק, וקיבל את הדין באהבה.
ולפעמים אדם שואל את עצמו: איך אפשר לקבל שכר על דבר כזה? איך אפשר שהכול יהיה לטובה, כאשר, רחמנא ליצלן, נפטרים ילדים? הרי הם לא יחזרו לחיים. איך יכול להיות שגם זה לטובה?
אצל בשר ודם, באמת אין לזה תשובה. אבל אצל מלך מלכי המלכים, הכול אפשרי. ונראה זאת בפסוק מפורש.
התקשו המפרשים, הרמב"ן ועוד: מה פירוש "על פני אהרן אביהם"? הרי ברור שאלעזר ואיתמר שימשו בכהונה בחיי אהרן. ואם כן, מה בא הפסוק להשמיע?
מתרץ הרמב"ן: "על פני" חוזר על נדב ואביהוא. כלומר, נדב ואביהוא מתו בחייו של אהרן אביהם.
אבל מה ראתה התורה להדגיש זאת? על כך מפרש האלשיך, על פי הזוהר הקדוש.
וזהו, אומר האלשיך, "וימת נדב ואביהוא... על פני אהרן אביהם". רק בחיי אהרן אביהם הם היו מתים. אבל אחרי שנפטר אהרן, ובא מעשה פנחס שקינא לאלוקיו, חזרו נדב ואביהוא לחיות, ונעשו שוב כהנים, בתוך פנחס.
וכתב בעל "יסוד ושורש העבודה": ראה איזה דבר נפלא! כידוע, פנחס זה אליהו, והוא חי לעולם. נמצא שאחרי שמתו נדב ואביהוא, שבו נשמותיהם לשכון עלי אדמות, ולא עוד אלא שהן חיות לעולם.
שימשו בכהונה בדורם, ככל הכהנים.
חיים לעולם בתוך פנחס, שהוא אליהו. והכהנים הגדולים בימי הבית הראשון, כולם היו מצאצאי פנחס.
נמצא שדווקא נדב ואביהוא, שנראה היה שהפסידו הכול, זכו יותר מכולם.
ובמה זכה אהרן לכך, שישיבו לו את בניו ושיחיו לעולם? כתב ה"יסוד ושורש העבודה": על ידי שקיבל את הדין באהבה, כמו שכתוב "וידם אהרן".
מי שמקבל על עצמו את כל העובר עליו בתמימות, זוכה לראות את מידתו הטובה של ה' יתברך, שמרובה חמש מאות פעמים ממידת הפורענות.
אנחנו לא תמיד רואים איך הכול לטובה. לפעמים הדבר נסתר מאיתנו כל ימי חיינו. אבל מעשה אהרן מלמד שאצל הקדוש ברוך הוא אין דבר אבוד. גם מה שנראה כסוף, יכול להיות התחלה של חיים נצחיים.
ה' אוהב אותנו אהבה שאין לה סוף, וגם כשאנו שותקים ואיננו מבינים, הוא רואה את הדממה שלנו ומעריך אותה. יזכנו לקבל כל דבר מידו באהבה ובתמימות, ולראות בעינינו את טובו הגדול, שמרובה פי חמש מאות.