מי שמעיין בתשובות הפוסקים יראה שיש מחלוקת גדולה: האם יש עניין לעשות סעודה ביום ההולדת? האם יש עניין לציין את המאורע? או שמא, כמו שדרשו על "יום הלדת את פרעה", רק פרעה עשה משתה ביום הולדתו?
נראה בעזרת ה' מחשבה נפלאה, שבדרך כזו, לכל הדעות, תהיה הסעודה לא רק סעודת מצווה, אלא מצווה גדולה עד מאוד, שיש בה הרבה נחת רוח לקדוש ברוך הוא.
כדי לדעת מה אפשר לעשות ביום הולדת, צריך לחפש יום הולדת שכן חוגגים אותו. ואיזה יום הולדת אנחנו חוגגים? ליל הסדר.
כך מבואר בשיחות הרב שמשון פינקוס, שמאריך בזה הרבה: ליל הסדר הוא יום ההולדת של עם ישראל. למה? עם ישראל ירדו במצרים עד מ"ט שערי טומאה. הם היו כמו מתים, והקדוש ברוך הוא הוציא אותם רגע אחד לפני שהיו שוקעים לגמרי. בזכות זה נעשו עם ישראל כבריה חדשה, עם חדש. זה היה ממש יום הולדת. בליל הסדר נולד עם ישראל, התחיל לקיים מצוות ונעשה לעמו של מלך מלכי המלכים. ובכל שנה אנחנו חוגגים את יום ההולדת שלנו.
לפי זה נבין גם מדוע חג הפסח הוא תמיד בחודש האביב. מה הקשר בין האביב לפסח? מבאר הרב פינקוס דבר נפלא: בימי החורף הגשומים הבריאה כולה כביכול במצב של מוות. העלים נשרו, העצים כבר נתנו את פירותיהם. וכשמגיע האביב, הכל מתחיל לפרוח מחדש. הבריאה כולה מגיעה לחיים חדשים.
וכך גם עם ישראל. ביציאתם ממצרים היו כמתים, ובחג הפסח נולדו מחדש. אם כן, נתבונן מה עושים עם ישראל ביום ההולדת שלהם, ומכאן נלמד מה העבודה שאדם יכול לעשות ביום ההולדת שלו.
כתוב בזוהר הקדוש (ובתרגום ללשון הקודש):
דברים נפלאים, ויש להתבונן בהם. מה יש בסיפור יציאת מצרים שגורם שמחה גדולה כל כך לקדוש ברוך הוא? ועוד יש לשאול: מדוע המלאכים מתלהבים כל כך, עד שהם באים ומודים לקדוש ברוך הוא על העם הקדוש שיש לו בארץ? אם נבין זאת, נבין גם מה העבודה המיוחדת של ליל הסדר.
כדי להבין, נראה מה שכתב בעל יסוד ושורש העבודה על ברכת "שלא עשני גוי". אלו דברים שחובה על כל יהודי לדעת תמיד, ובמיוחד בליל הסדר.
ואנחנו, עם קדוש, יודעים מתורתו הקדושה שנתן לנו ולא לעם אחר. כל כך צריכה להיות גדולה השמחה על כך, עד שכמעט תתבטל מציאותו הגשמית מרוב התשוקה וההתלהבות באהבתו יתברך. ואיך לא יבער האדם כאש בוערת כשהוא מברך ברכה זו, מרוב החדווה והשמחה, ויתן שבח והודיה עצומה לה' על שבחר בו לחלקו הקדוש, בעם ישראל.
ומוסיף שם חידוש נפלא: גם בשאר שעות היום, לא רק בעת אמירת הברכה, ראוי לכל מי שבשם ישראל יכונה לשים זאת על לבו ולשמוח שמחה עצומה, ולתת שבח והודיה לה'. ושמעו היטב מה הוא כותב: ידוע לבוחן לבבות שכוונה זו רצויה לפני הבורא יתברך מכל העבודות שאנחנו עם קדוש עובדים אותו, כי כוונה ושמחה זו כוללת את כל האמונה הקדושה.
מעשה ברב אחד שהיה מגיע בכל יום לבית הכנסת ומברך בקול את ברכות השחר, והציבור עונה אמן. והנה ראו פלא: בכל יום מברך הרב "הנותן לשכוי בינה", ואחר כך מדלג על "שלא עשני גוי" וממשיך: "שלא עשני עבד", "פוקח עורים". וכך יום אחר יום.
הציבור התחילו לרחוש: למה הרב אינו מברך "שלא עשני גוי"? זה נשמע לא טוב. עד שיום אחד, בסוף התפילה, ניגשו כמה אנשים ושאלו: ילמדנו רבנו, מדוע הרב מדלג בכל יום על ברכת "שלא עשני גוי"?
אמר להם הרב: כל בוקר כשאני מתעורר, אני פוקח את עיניי ומביט מן החלון אל ביתו של שכני הגוי. הוא עדיין ישן. אחר כך יקום וילך לעבודתו, יום שלם של עבודה, בלי תפילה, בלי תורה, בלי קשר לבורא עולם, ובערב יחזור וירדם. ואני חושב: הרי גם אני יכולתי להיות כך! מה היו חיי בלי ה', בלי תורה ובלי מצוות? ואז אני מתמלא שמחה אדירה עד אין קץ, ואינני יכול לעצור את רגשות הכרת הטוב לבורא עולם, ואני פורץ בברכה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני גוי". לכן כשאני מגיע לבית הכנסת, כבר אינני יכול לברך אותה – כי כבר בירכתי אותה בקומי בבוקר.
זה מה שמלמדנו יסוד ושורש העבודה: העבודה הגדולה ביותר של יהודי היא השמחה וההודיה לבורא על שזכה להיות יהודי, מאמין בה' ומודה לו. זו המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת למלך מלכי המלכים.
לפי הדברים האלה נבין איזו שמחה גדולה יש לבורא עולם בליל הסדר. כשבורא עולם רואה יהודים ששמחים בשמחת הגאולה – על מה הם שמחים? לא רק על כך שכבר אינם עבדים. עבדים רבים השתחררו בעולם. כלשון הזוהר: הם "שמחים בגאולת אדונם". הם שמחים שזכו להיות בנים למלך מלכי המלכים, שזכו להיות יהודים עובדי ה', שאינם שקועים במ"ט שערי טומאה, שזכו לתורתו הקדושה, שה' הוציא אותם מכל הטומאה ולא עשה אותם גוי. זו השמחה הגדולה של בורא עולם.
והוא קורא לכל המלאכים. וכשהמלאכים רואים זאת, הם מתחרטים על מה שאמרו בשעת בריאת האדם: "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו". ועכשיו הם אומרים: אם יש יהודי ששמח להיות עבדך, בנך של מלך מלכי המלכים – היה כדאי לברוא אותו! אשריך בורא עולם שיש לך עם קדוש כזה.
כמו עבודת ליל הסדר, שהוא יום ההולדת של עם ישראל, כך יכול כל יהודי ביום ההולדת שלו לשמוח עד מאוד בעבודה הזו: לשמוח שזכה בכלל להיוולד יהודי. ובימינו צריך להוסיף: לצערנו יש רבים שנולדו יהודים ועדיין אינם מכירים את בורא עולם. לכן יוסיף יהודי ויאמר: זכיתי להיוולד יהודי שיודע מה זה יהודי, שמאמין בה' ומודה לשמו. זכיתי לדבר כזה!
ביום ההולדת, ביום שבו זכה להיוולד כיהודי, צריך יהודי להודות ולהלל לבורא עולם. וכשאדם עושה עבודה כזו, מובטח לו, כדברי יסוד ושורש העבודה, שאין לך שמחה גדולה ואין לך עבודה גדולה יותר מזו לפני בורא עולם. וכמו שאמר הזוהר הקדוש, הקדוש ברוך הוא בעצמו שמח בשמחה כזו, וקורא לכל המלאכים שיבואו.
האם חוגגים יום הולדת? נלמד מיום ההולדת שכולנו חוגגים – ליל הסדר, שבו נולד עם ישראל. ומה עושים בו? מספרים בשבח ה' ושמחים על שזכינו להיות עמו. ואומר הזוהר: הקדוש ברוך הוא שמח באותו סיפור וקורא לכל פמלייתו לשמוע. כך גם ביום ההולדת שלנו: נשמח ונודה על שזכינו להיוולד יהודים, מאמינים בה' ומודים לשמו. זו העבודה הגדולה ביותר, וסעודה כזו – הקדוש ברוך הוא בעצמו שמח בה.
וכשיהודי עושה כך, הוא יכול להיות בטוח שהקדוש ברוך הוא שמח באותה סעודה, ויש לו ממנו נחת רוח גדולה. ה' יזכנו לעשות לבוראנו תמיד נחת רוח, ולשמוח בכל יום בחלקנו הטוב. אבינו שבשמיים בחר בנו מכל העמים ואוהב אותנו אהבת עולם, ונשמח בו ונודה לו בכל לבנו.