יש שדרשו את המילה "בראשית" בראשי תיבות: "בכל רגע אברך שם ה' תמיד". יהי רצון שנזכה תמיד לברך את ה' בקול גדול, בשמחה ובאהבה. ונדבר על עניין הברכות, ובמיוחד על הברכות שאנו מברכים לחתן ולכלה.
במסכת כלה נשאלת השאלה: מנין לברכת חתנים מן התורה? ומובאים שם שני מקורות. האחד מפרשת בראשית:
כשהקדוש ברוך הוא חיתן את אדם וחוה, הוא בירך אותם. וכך גם אנחנו צריכים לברך את הנישאים. והמקור השני:
ויש כאן שאלה יפה. שני המקורות לכאורה תמוהים, ואין להם קשר לברכות שלנו. הקדוש ברוך הוא בירך את אדם וחוה. לבן ובתואל בירכו את רבקה. שניהם ברכות לבני הזוג. ואילו אנחנו, בשבע ברכות – את מי אנחנו מברכים? את הקדוש ברוך הוא!
"שהכל ברא לכבודו", "יוצר האדם", "אשר יצר את האדם בצלמו", "משמח חתן וכלה", "אשר ברא ששון ושמחה" – כל הברכות כולן הן שבח לקדוש ברוך הוא. אילו היינו מברכים את החתן והכלה, הייתה הראיה מובנת. אבל אנחנו מברכים את הבורא. אם כן, מה הקשר?
את העניין אפשר להבין באופן נפלא מדברי ספר החינוך, במצוות ברכת המזון – מצווה ת"ל. וסימן יפה לזכור: ת"ל – תודה לה'.
מדוע ציוותה התורה לברך ברכת המזון? מה שורש המצווה? מבאר החינוך: הקדוש ברוך הוא רוצה להשפיע עלינו שפע גדול. ואיך יורד השפע? על ידי שמודים לקדוש ברוך הוא על הטוב שנתן לנו. על ידי שנודה לו על המזון שנתן, ירד עוד הרבה. ההודיה מורידה ברכה לעולם.
והדבר פשוט גם מן הסברה, ומפורש בתורה:
כשמזכירים את ה', מודים לו ומשבחים אותו – "אבוא אליך וברכתיך". ההודיה מורידה ברכה.
האם חשבתם פעם למה אחרי ברכת המזון יש רשימה ארוכה כל כך של בקשות, "הרחמן" אחרי "הרחמן"? כי אחרי שמודים לקדוש ברוך הוא, השמיים פתוחים. אין זמן נפלא יותר לבקש, ולבקש, ולבקש.
ועכשיו הקושיה מתורצת באופן נפלא. ודאי שאנחנו רוצים לברך את החתן והכלה, כמו שבירך ה' את אדם וחוה וכמו שבירכו את רבקה. אבל איך נברך אותם? על ידי שנשבח את הקדוש ברוך הוא – על שברא ששון ושמחה, על שהוא יוצר האדם. על ידי זה יורד שפע גדול מאוד לחתן ולכלה. כך אנו מורידים עליהם ברכה: בהודיה לקדוש ברוך הוא על הבריאה הנפלאה הזו של חתן וכלה. ההודיה מורידה ברכה.
ואם כך, אולי גם כל יהודי שרוצה שביתו יהיה בית נפלא, שתהיה בו שמחה, שלום, אהבה ואחווה – ראוי לו לנהוג כך. אמנם חז"ל תיקנו את שבע הברכות רק בשעת הנישואין. אבל ראיתי בספר מספרי הקודש הערה נפלאה:
למדנו מדבריו שראוי לאדם להודות לקדוש ברוך הוא כל ימי חייו על היצירה הנפלאה שהתקין לו, "והתקין לו ממנו בניין עדי עד".
אם נתבונן, נראה שאין דבר בבריאה שבורא עולם הקפיד שנראה את טובו יותר מזה. כל הדברים נבראו מיד בששת ימי בראשית, חוץ מדבר אחד: האישה לא נבראה מיד. רק כאשר האדם ראה שלכולם יש בן זוג, ולו אין, והרגיש את החיסרון – רק אז נתן לו הקדוש ברוך הוא.
ולמה לא ברא לו מראש? כי אדם בדרך כלל אינו שם לב למה שיש לו ואינו מודה עליו. רק כשחסר לו – הוא מבין. רצה הקדוש ברוך הוא שהאדם יודה מאוד מאוד על הבריאה הנפלאה של "עזר כנגדו". לכן לא ברא לו זאת מראש, אלא רק אחרי שהרגיש את החיסרון. מכאן אנו רואים כמה הקדוש ברוך הוא מקפיד שנראה את הדבר הנפלא הזה.
מי שרוצה שתשרה בביתו אהבה ואחווה, לפני שהוא נכנס לביתו יאמר: "מודה אני לפניך שבראת לי עזר כנגדי", ויפרט כפי מה שלבו נותן לו את השבח על היצירה הנפלאה הזו. ועל ידי זה יזכה שתמשיך לרדת עליו עוד ועוד ברכה ושפע.
מנין לברכת חתנים? "ויברך אותם אלוקים", "ויברכו את רבקה". אבל בשבע ברכות אנו מברכים את הקדוש ברוך הוא, לא את הזוג! אלא שכך מבאר החינוך: ההודיה מורידה ברכה – "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". הברכה הגדולה ביותר שאפשר לתת לחתן ולכלה היא לשבח את ה' עליהם. ומטרת הברכות שירגישו כל ימי חייהם את החסד הגדול של "עזר כנגדו", ויודו עליו תמיד.
יהי רצון שנזכה שתמיד יהיו בבתינו אהבה ואחווה, שלום ורעות, ושהחתן והכלה יזכו להודות לה' כל ימיהם על הבית שבנו יחד. אבינו שבשמיים, שברא ששון ושמחה, חתן וכלה, משמח אותם באהבתו, וכל שבח שאנו אומרים לו מוריד עליהם ברכה ושפע.