כשפוגשים חתן ורוצים לומר לו מילה טובה, דבר קצר שיחמם את לבו, אפשר לשאול אותו: האם אתה יודע מהו "הקול החמישי"?
החתן מבקש שהשמחה תשרה בביתו. זה בעצם החלום של האנושות כולה. כל מה שאנשים רצים אחריו, הכל הוא חיפוש אחר שמחה. אדם לא מחפש כסף; אף אחד לא אוכל את הכסף. הכסף הוא רק האמצעי שבו הוא חושב להשיג שמחה. האדם נברא כדי להתענג, והתענוג האמיתי הוא להתענג על ה'. וכאן, בחתונה, יש סוד: כשיש קול חמישי – יש שמחה.
הנביא ירמיהו אומר:
יש כאן חמישה קולות: קול ששון, קול שמחה, קול חתן, קול כלה, והקול החמישי – קול אומרים הודו את ה'.
והנה בשבע ברכות, בברכה האחרונה, אנו אומרים: "אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה". ובהמשך: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". והקול החמישי – איפה הוא? מי לקח את קול התודה מן הברכה?
ביאר המהרש"א פירוש נפלא. מסדר הברכה אמר: "קול מצהלות חתנים מחופתם". מה צוהל החתן? החתן צוהל בהודיה לה'. זהו בעצם אותו קול חמישי של "אומרים הודו את ה'", רק שמסדר הברכה כתב אותו במילים אחרות. במקום "קול אומרים הודו" – "קול מצהלות חתנים מחופתם". הצהלה של החתן היא ההודיה שלו.
לכן צריך לברך את החתן קודם כל בזה: שיזכה להיות חתן שצוהל מרוב הודיה לה'. שכל כולו יהיה מלא תודה.
ובאמת לא רבים זוכים לכך. למה? מה מונע מן החתן לצהול בהודיה?
יש מי שיאמר: הוא מפחד מן הבלתי נודע, מן השלב החדש שהוא נכנס אליו. ויש מי שיאמר דבר עמוק יותר: זה לא דווקא חתן. כך הוא כל אדם. אדם רוצה מכונית חדשה – בסוף קונה, והוא לא כל כך שמח. רוצה דירה – קונה אותה, ולא מרגיש את מה שחשב שירגיש. כמה דברים חלם אדם עליהם, ובסוף הם קרו. וכשקרו – כאילו לא היה כלום.
אין זה פשוט. איך מצליח אדם להביע את רגשות ההודיה שלו אחרי שהשיג את מה שחלם עליו?
התשובה היא התבוננות. אדם שאינו מתבונן יכול לקבל את כל הטוב שבעולם ולא להרגיש אותו. צריך לנסות לשחזר את העבר: להיזכר ברגעים הקשים, כמה חיכה, כמה ציפה, כמה לא היה פשוט. כך מובא בספרים, שהאדם צריך לזכור את ימי הקושי שלו, ומתוך הזיכרון הזה ירגיש באמת את הטוב שבא אליו.
כך אנו אומרים בשיר המעלות:
מה פירוש "היינו כחולמים"? יש מפרשים: נשמח כל כך, שהדבר ייראה לנו כמו חלום טוב, כאילו לא ייתכן דבר נפלא כזה. ויש מפרשים: כל ימי הגלות ייראו לנו אז כמו חלום שחלף.
אבל יש פירוש שלישי, אולי החזק מכולם. משל למלמד שיושב בכיתה ומלמד, ורואה תלמיד שיושב, עיניו פקוחות, אוזניו פתוחות, ואינו קולט כלום. אומר לו המלמד: אתה חולם! מהו "חולם" בלשון הזו? אדם שנמצא במציאות, רואה ושומע – ואינו קולט כלום.
"בשוב ה' את שיבת ציון" – כולם באים לארץ ישראל, הכל מתקיים לנגד עינינו – ואנחנו "היינו כחולמים". לא שמים לב כמה טוב מגיע אלינו. אלפיים שנה הייתה הארץ הזאת חרבה, והנה היא נבנית מול עינינו. ומי שאינו מתבונן – עובר על פני כל זה כמו חולם.
וזו עצה לחתן ולכל אדם: לא להיות "כחולם" מול הטוב. לעצור, להתבונן, לשים לב ולזכור מה היה ומה יש עכשיו. ומתוך ההתבוננות יפרוץ הקול החמישי – קול ההודיה, קול מצהלות חתנים.
בשמחת חתן וכלה יש חמישה קולות: ששון, שמחה, חתן, כלה – והקול החמישי, "קול אומרים הודו את ה'". בשבע ברכות הוא נקרא "קול מצהלות חתנים מחופתם", כי צהלת החתן היא ההודיה שלו. ונאחל לחתן שלא יהיה "כחולם" מול הטוב, אלא יתבונן ויזכור, ויצהל מכל לבו בהודיה לה'. כשיש קול חמישי – יש שמחה בבית.
יהי רצון שהחתן והכלה יזכו לבנות בית שהקול החמישי נשמע בו תמיד, בית מלא הודיה ושמחה. ואבינו שבשמיים, שהביא אותם עד הנה בחסדו, ישמח בצהלת הודייתם וימשיך להשפיע עליהם טוב וחסד, כי טוב ה' כי לעולם חסדו.