"מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". נפתח כאן שער לנושא גדול, שכמעט לא נכתב עליו כראוי: מעלת הבית בארץ ישראל. האם יש עניין שלאדם תהיה דירה משלו, קרקע משלו? האם יש מעלה לקנות דירה בארץ ישראל? ואיך צריכה להיראות חנוכת הבית?
רוב ספרי ההלכה מעתיקים את הלכות חנוכת הבית ממה שכתבו הבן איש חי ובעל "חסד לאברהם". אבל אולי כל זה נאמר על מה שהיה בגלות. בגלות אין מצווה לבנות בית בארץ ישראל. היום, כשאנחנו גרים בארץ ישראל, יש מצווה לבנות בית בארץ, ולכן ייתכן שכל חנוכת הבית, הפסוקים והאמירות, צריכים להיות שונים. גם הרמב"ם לא פירט הלכות חנוכת הבית, והמנהג לעשות אותה התפשט רק במאות השנים האחרונות.
ויש גם שאלה מעשית. לפעמים אנשים מבוגרים רואים שהחובות קשים, ואומרים לעצמם: נמכור את הדירה, נסגור את החובות, נשמור כסף בצד לשכירות, ונחיה בשקט. מה אני חייב להשאיר דירה לילדים? האם יש עניין שלאדם תהיה קרקע כל ימי חייו? כדי לענות, צריך קודם להבין מה מעלת הקרקע בארץ ישראל.
"עשרים וחמש שנה. זה הזמן שתצטרך לשלם את המשכנתא לדירת שלושת החדרים שלך", עונה הפקיד לזכריה. זכריה הוא אברך צעיר, שלפני כמה חודשים זכה להקים את ביתו בששון ובשמחה, ובהודיה גדולה לה' על טובו וחסדיו הנפלאים המתגלים בהקמת בית יהודי.
זכריה מקפיד לחפש את טובו וחסדו של ה' בכל דבר שקורה בחייו. מיד אחרי השיחה עם הפקיד הוא חושב לעצמו: אם על כל דבר קטן אני מחפש איזה טוב ה' מתגלה כאן, הרי עכשיו ראוי לכתוב ספר שלם על טוב ה'! בעזרת ה' אזכה לשלם חצי מן המשכורת שלי במשך חצי יובל שנים, עבור הזכות לקנות דירה בארץ ישראל. אם בורא עולם סיבב כך, ודאי יש בזה דבר טוב במיוחד.
באותו יום התקשר אליו אביו. כשסיפר לו זכריה על המחשבות שלו, שמח האב מאוד. הוא כבר סיים לשלם את המשכנתא שלו לפני כמה שנים, אבל מאז הוא חוסך בכל חודש עבור הדירות של בניו ובנותיו. "חשוב מאוד להבין", אמר, "מה טמון בזכות לקנות דירה בארץ ישראל, שבעבורה מוותרים על חצי מן המשכורת".
וזו באמת המציאות. רבים מאוד עובדים חצי יובל עבור הדירה שלהם, וחצי יובל עבור הדירות של הילדים. כמעט מגיל עשרים ועד גיל שבעים, חלק גדול מן המשכורת הולך לדירה בארץ ישראל. אין דבר אחר שאדם משקיע בו כל כך הרבה. ורוב האנשים אינם יודעים מה הזכות הגדולה שיש בזה.
הדפים של זכריה עברו מיד ליד. ושם נאמר דבר חשוב: חלקת אדמה בארץ ישראל שווה שישקיעו בה גם חמישים שנה. אבל למי היא שווה כל כך? למי שיודע ומעריך מה הוא קונה. מי שאינו יודע, קונה "נדל"ן". מי שמבין, קונה אוצר.
נפתח בחידה. היכן מצינו בתנ"ך שאדם קונה דבר, והכתוב מציין בכמה כסף קנה אותו?
התשובה מפתיעה. התורה אינה מספרת בדרך כלל כמה עלה לאדם חפץ שקנה. אבל בכל מקום שמגיעים לקרקע בארץ ישראל, פתאום הכתוב מציין את המחיר:
אברהם אבינו קונה את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף. יעקב אבינו קונה את חלקת השדה בשכם במאה קשיטה.
דוד קונה את גורן ארונה, מקום בית המקדש. פעם כתוב חמישים שקלים, ופעם שש מאות שקלי זהב. ודרשו חז"ל: חמישים מכל שבט, ושנים עשר שבטים, הרי שש מאות.
נתחיל באברהם אבינו. הדבר הראשון שבולט: המחיר יקר מאוד. ארבע מאות שקל כסף הוא סכום גבוה. כדי להמחיש: פדיון הבן הוא חמישה שקלים. אברהם שילם פי שמונים מפדיון הבן.
וכך כותב האבן עזרא על הפרשה:
יש מעלה לאדם חי לגור בארץ ישראל, ויש מעלה לאדם מת שייקבר בקרקע של ארץ ישראל.
ועוד: אחרי שהתורה גומרת לספר שאברהם שקל לעפרון ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, היא ממשיכה:
לכאורה זו כפילות. הרי כבר נאמר שקנה! אלא התורה מאריכה כדי ללמדך על הזכות הגדולה שהייתה לאברהם אבינו בקניית קרקע בארץ ישראל. "ויקם" – כדברי רש"י, תקומה הייתה לשדה, כשיצא מיד עפרון אל אברהם אבינו. אדם שקונה קרקע בארץ ישראל, עשה דבר גדול.
אבל עפרון הציע לאברהם לתת לו את השדה במתנה. למה אברהם לא הסכים?
יש מן המפרשים שמביאים את הפסוק "ושונא מתנות יחיה", שיש עניין שלא לקבל מתנות סתם. ויש עוד טעם, עמוק יותר. בזוהר הקדוש מאריך שאם אדם רוצה שתהיה לו אחיזה בדבר לעולם, אל יקח אותו בחינם. כשאדם משלם מחיר מלא על מצווה, הוא מסלק ממנה את כוחות הטומאה, והדבר נשאר שלו.
ויש לזה דוגמה מן הגמרא, בפרק החובל. מי שחבל בחברו חייב לשלם את ריפויו. ואם המזיק אומר: יש לי רופא בחינם, יכול הניזק לומר: "רופא בחינם שווה חינם". אינני רוצה.
והיו גדולי ישראל רבים שכשהגיע הדבר למצווה, לא רצו לקבל אותה בחינם. אברהם אבינו ראה ברוח הקודש שעל חברון עוד יעברו תהפוכות רבות בהיסטוריה. הוא רצה שלעם ישראל יהיה בחברון קניין עולמים, קניין שיחזיק עד היום הזה. ולכן שילם עליה מחיר מלא. ואכן, אחרי כל מה שעבר על חברון, ברוך ה' עד היום היא בידינו, ויהודים זוכים להתפלל בה.
ומכאן לשאלה מעניינת. החזון איש הלך וקנה קרקע בארץ ישראל, לא רק את ביתו, כדי שתהיה לו קרקע בארץ ישראל. לכאורה, למה היה צריך לקנות אדמה נוספת? הלוא אפשר לקנות חלקת קבר, וכך יש לאדם קרקע משלו!
אבל כששואלים את אנשי החברה קדישא, מה בדיוק קונה מי שקונה אצלם חלקה, התשובה היא שכנראה האדמה אינה שייכת לו. הוא קונה רק זכות שימוש, להיקבר במקום. הקרקע עצמה אינה עוברת לבעלותו.
מסופר על מלווה בריבית שנפטר באחת העיירות. החברה קדישא דרשה ממשפחתו מחיר גבוה פי שישה מן הרגיל. המשפחה כעסה ותבעה אותם לבית המשפט: מה פשר האפליה הזאת?
הוזמן הרב, ושאל אותו השופט: איך ייתכן מחיר כזה? ענה הרב: אצלנו מאמינים בתחיית המתים. כל אדם קונה מקום עד שיקום בתחיית המתים. אבל על מי שמלווה בריבית אמרו חז"ל שאינו קם בתחיית המתים. אם כן, הוא קונה את המקום לעולמים, והמחיר עולה בהתאם...
אבל אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה קנייה גמורה. "ויקם שדה עפרון... לאברהם למקנה". קנה אותה לדורי דורות, עד ימינו. ובימינו, מי שרוצה שתהיה לו אחוזה בארץ ישראל, צריך לקנות שטח אדמה, כפי שעשו גדולי ישראל שקנו קרקע בשביל המצווה.
וכמו זכריה, נחפש בכל תשלום ובכל שנה של משכנתא את טוב ה'. אם בורא עולם סיבב שכל יהודי משקיע כל כך הרבה בדירה בארץ ישראל, ודאי יש בזה דבר גדול. אבינו שבשמיים נתן לנו את הארץ הטובה, ונתן לנו את הזכות לקנות בה אחוזה, כמו אברהם אבינו. נודה לו על כל בית ועל כל חלקת אדמה, ונשמח בחנוכת הבית בלב מלא אהבה, "מזמור שיר חנוכת הבית".