📿 למה מניחים תפילין – סוד האהבה

על פי החתם סופר: התפילין הם חותם האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים, וזכירת יציאת מצרים היא הדרך לעורר את האהבה הזאת
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

שאלה שנשלחה אל החתם סופר

מדוע מניחים תפילין? בשו"ת חתם סופר מובאת שאלה מעניינת מאוד, שנשלחה אליו מאת יהודי אחד.

הקדמה קצרה: בעניין קריאת המגילה אמרו חז"ל שנשים חייבות בה, "שאף הן היו באותו הנס". ויש דעות שהסברה הזאת, "אף הן היו באותו הנס", היא סברה מן התורה, שיכולה לחייב נשים גם במצוות עשה שהזמן גרמן.

על כך שאל השואל: הרי המקור שממנו לומדים שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן הוא התפילין. ומה הטעם של מצוות תפילין? כתוב בתורה במפורש:

והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת ה' בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים שמות יג, ט

אם כן, מטרת התפילין היא לזכור את יציאת מצרים. והרי גם הנשים היו באותו הנס של יציאת מצרים, ואף על פי כן הן פטורות מתפילין. נלמד מכאן, אמר השואל, שבכל מצוות עשה שהזמן גרמה, אף על פי שהיו באותו הנס, הן פטורות.

חותם על הלב

החתם סופר משיב לו תשובה נפלאה. הוא אומר: אינני מסכים עם ההנחה שלך, שמטרת הנחת התפילין היא לזכור את יציאת מצרים. ובלשונו:

האמת יורה דרכו, דתפילין אינם משום זכר יציאת מצרים לחוד, אלא כי הוא מחוק האוהבים לישא כל אחד חותם אהבת חברו על עצמו.
שו"ת חתם סופר

זה דרכם של אוהבים: כל אחד נושא עליו סימן, חותם, של אהבתו לחברו. וכך כתוב בשיר השירים:

שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, כי עזה כמות אהבה שיר השירים ח, ו

אדם שאוהב את חברו, שם אותו כחותם על לבו וכחותם על זרועו. ולכן אמרו חז"ל שגם הקדוש ברוך הוא מניח תפילין, וכתובה בהם אהבתו את ישראל. ובתפילין שלנו כתובה אהבתנו אותו, וקבלת עול מלכותו ויחודו. זו פרשת "שמע ישראל" ו"ואהבת", ושם לא נזכרה יציאת מצרים כלל.

התפילין הם חותם האהבה. על הזרוע, כנגד הלב, ועל הראש, אנחנו נושאים את הסימן שאנחנו אוהבים את ה' ושייכים לו.

למה זוכרים בהן את יציאת מצרים?

ואם כן, מדוע נזכרת בתפילין יציאת מצרים? כאן מחדש החתם סופר יסוד נפלא: גם זכירת יציאת מצרים מעוררת את האהבה. כשזוכרים את החסד שעשה ה' עמנו כשיצאנו ממצרים, מתעוררת האהבה אליו.

לכן יציאת מצרים היא רק "סניף" בעלמא, ענף ולא שורש. בשעה שאנחנו כותבים על חותם לבנו "ואהבת את ה' אלוקיך", אנחנו מזכירים גם את יציאת מצרים, משום שהיא מעוררת את האהבה.

ומכאן התשובה לשאלה. מי שפטור מעיקר המצווה, לא נתחייב בסעיף שלה, אף על פי שהיה באותו הנס. אין לחייב את הנשים בתפילין מטעם "אף הן היו באותו הנס", כי עיקר התפילין איננו זכר לנס, אלא חותם של אהבה. וזכירת הנס היא רק סעיף.

שונה הדבר בפסח, בחנוכה או בפורים. שם עיקר המצווה נתקן כדי לזכור את הנס, ולכן "אף הן היו באותו הנס" מחייב אותן.

הדרך לאהוב את ה'

למדנו מדברי החתם סופר שמטרת הנחת התפילין היא מחוק האוהבים: אנחנו אוהבים את ה', ושמים אותו על לבנו ועל ראשנו. ולמה זוכרים בהן את יציאת מצרים? כי הדבר שעוזר לאדם לעורר את האהבה, הוא לזכור את החסד שעשה עמו.

ומכאן יסוד גדול לכל החיים. אהבת ה' היא מטרת חיינו. כך כתוב בחובות הלבבות, שאהבת ה' היא הדרגה הגבוהה ביותר, תכלית האדם בעולמו. "ואהבת את ה' אלוקיך" הוא תכלית כל המצוות. ואיך זוכים לזה? על ידי שזוכרים את החסדים שעשה הקדוש ברוך הוא עמנו. מי שאינו שוכח את החסדים, מתמלא אהבת ה'.

לומר בשמחה

היום מתחיל בר המצווה להניח תפילין. ומה הן התפילין? אומר החתם סופר: זה דרך האוהבים, לשאת כל אחד חותם של אהבת חברו על עצמו, כמו שנאמר "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך, כי עזה כמות אהבה". גם הקדוש ברוך הוא מניח כביכול תפילין, ובהן אהבתו לישראל. ובתפילין שלנו כתוב "ואהבת את ה' אלוקיך".

ולמה מזכירים בהן את יציאת מצרים? כי מי שזוכר את חסדי ה', מתמלא אהבה אליו. יזכה בר המצווה שבכל בוקר, כשיניח את התפילין על לבו ועל ראשו, יזכור את חסדי ה' ויתמלא אהבה אליו.

הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו אהבה גדולה, וחותם האהבה שלו עלינו בכל יום. ה' יזכנו לזכור תמיד את החסדים שעשה עמנו, ולהיות מלאים אהבת ה' בכל לבנו.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. שו"ת חתם סופר (חלק א, סימן קפה): השאלה על "אף הן היו באותו הנס" ותשובתו על טעם התפילין.
  2. "אף הן היו באותו הנס" (מסכת מגילה ד ע"א), ודעת התוספות שם.
  3. הלימוד מתפילין לפטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן (מסכת קידושין לד ע"א).
  4. שמות יג, ט: "כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים".
  5. שיר השירים ח, ו: "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך".
  6. "הקדוש ברוך הוא מניח תפילין" (מסכת ברכות ו ע"א).
  7. חובות הלבבות, שער אהבת ה': אהבת ה' היא תכלית המדרגות.
▲
סיכום השיעור: למה מניחים תפילין – סוד האהבה