אחד הרבנים, שכיהן כרבו של בית החולים הדסה עין כרם, שאל בדרשה שאלה יפה מאוד. בדורות הראשונים לא מצאנו שנהגו לעשות סעודת בת מצווה לבת ישראל.
הבן איש חי כותב בספרו שראוי שבת ישראל תלבש ביום הזה בגדים יפים, ותיקח פרי חדש לברך עליו "שהחיינו", ותשמח מאוד ביום הזה. אבל הוא מוסיף שבמקומותיו לא נהגו לעשות סעודת בת מצווה. הוא לא אומר שיש בכך בעיה הלכתית, אלא רק שלא נהגו.
ואילו בדורנו כמעט כולם עושים שמחה לבת מצווה, כל אחד כמנהגו וכמנהג רבותיו. מה נשתנו דורות ראשונים מדורות אחרונים?
כדי להבין, נשאל קודם: מדוע עושים מסיבת בר מצווה לבן? משום שהבן מקבל עליו עול תורה ומצוות, ומקבל עליו ללמוד תורה. ולימוד תורה איננו דבר קל. צריך להיות "כשור לעול וכחמור למשא", ולסבול את העמל. עמל התורה הוא עמל גדול מאוד. אבל אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו.
כשזוכים לבן כזה, שמקבל עליו עול תורה ועמל בה, ראוי לעשות מסיבת הודיה, ולהודות לקדוש ברוך הוא שזכינו לכך.
אצל הבנות, בדורות הקודמים, לא היה זה דבר גדול כל כך שבת מקבלת עליה עול מצוות. כמעט כל הבנות הלכו בדרך ישראל סבא, בדרך הטובה, בפשטות ובתמימות.
אבל בדורות האחרונים התלבש היצר הרע מאוד מאוד על בנות ישראל. בת ישראל צנועה, כמו שצריך, איננה דבר מובן מאליו. בת שאוהבת את התורה, שרוצה שבעלה ילמד תורה, שרוצה להעביר את התורה לבניה ולהקים בית של תורה, זהו דבר גדול מאוד.
לכן בדורות האחרונים נהגו לעשות מסיבת הודיה בבת מצווה: להודות לקדוש ברוך הוא שזכינו לבת ישראל צנועה, כשרה וטהורה, שרוצה בעזרת ה' להקים בית של תורה.
בדורות הראשונים לא נהגו לעשות סעודת בת מצווה, כי כמעט כל הבנות הלכו בדרך הטובה מאליהן. היום, כשהניסיון גדול, בת ישראל שאוהבת את התורה ורוצה להקים בית של תורה היא זכות נפלאה. השמחה הזאת היא סעודת הודיה לה' על הבת הזאת.
יהי רצון שתזכה להמשיך בדרך אמותינו הקדושות, להיות בת ישראל צנועה ושמחה, ולהקים בעזרת ה' בית נאמן בישראל, בית של תורה.
הקדוש ברוך הוא אוהב כל בת מבנות ישראל, ושמח בכל צעד שהיא עושה בדרכו. וכשאנחנו מודים לו על בת כזאת, אנחנו אומרים לה' תודה על המתנה היקרה ביותר: עוד נשמה טהורה שהולכת באורו.