כולם יודעים מדוע מגיע אליהו הנביא לכל ברית מילה. בימי אחאב קינא אליהו לה' ואמר שעם ישראל עזבו את הברית. ועל כך נגזר עליו שיבוא לכל ברית ויראה בעיניו שעם ישראל מקיימים אותה. זה הפירוש המקובל, והוא נכון.
אבל יש עוד פירוש, מחודש ונפלא, שנותן טעם חדש לכל הברית: למצווה, לסעודה, ולברית שאנחנו זוכים לכרות עם בורא עולם.
פרשת וירא פותחת במילים:
מדוע נראה ה' לאברהם דווקא שם? רש"י אומר: לבקר את החולה, שהרי היה זה היום השלישי למילתו. אבל הספורנו אומר פירוש מחודש: שם נימול אברהם וכל ביתו, ושם הופיע הקדוש ברוך הוא את שכינתו כדי לגמור את הברית, כמשפט כל כורתי ברית.
ברית מילה איננה רק מצווה להסיר את הערלה. היא כריתת ברית עם בורא עולם. והאם ראיתם פעם שכורתים ברית בלי שהצד השני יגיע? ודאי שלא. הצד השני חייב להיות שם. לכן, כשאברהם כרת ברית עם הקדוש ברוך הוא, הגיע הקדוש ברוך הוא אל הברית.
וממשיך הספורנו ואומר: ואולי בשביל זה נהגו להכין כיסא בשעת המילה.
מי מגיע היום לברית כנציגו של הקדוש ברוך הוא? אליהו הנביא. כמו שאומרים בברית: "אליהו מלאך הברית". הוא השליח של הקדוש ברוך הוא בכל ברית.
ומתי קיבל אליהו את השכר הנפלא הזה? כשקינא פנחס, שהוא אליהו, על ברית המילה. במעשה זמרי חיללו את הברית, ופנחס קם וקינא לה'. ומה קיבל בשכרו?
מאותו יום נעשה אליהו מלאך הברית. לכן אומרים לו בשעת הברית "הרי שלך לפניך": הנה הברית שאתה ממונה עליה, לפניך. ולכן הוא מגיע לכל ברית מילה, כשלוחו של הצד השני בברית.
ברית מילה היא כריתת ברית עם בורא עולם, והמילה עצמה היא האות של הברית, כמו שכתוב: "ונמלתם את בשר ערלתכם, והיה לאות ברית ביני וביניכם" (בראשית יז, יא).
מכאן נבין דבר נפלא. נוהגים שלא מזמינים אנשים לסעודת ברית מילה, אלא רק מודיעים להם שיש סעודה. למה? כי כתב הרמ"א שמי שאינו אוכל בסעודת ברית מילה, הרי הוא כמנודה לשמים. ולכן לא מזמינים, כדי שלא יבוא אדם לידי כך.
ושואלים על הרמ"א: יש הרבה סעודות מצווה, כמו סעודת נישואין. למה לא נאמר כך על מי שאינו בא לסעודת נישואין? מה מיוחד בסעודת הברית?
התשובה היא שברית מילה היא ברית. בפרשת ויצא כתוב שאחרי שלבן רדף אחרי יעקב, כרתו שניהם ברית, ואחרי הברית:
ואומר הרמב"ן שם: כך דרך הבאים בברית, לאכול שניהם מלחם אחד, לאהבה ולרעות. אחרי שכורתים ברית, אוכלים יחד לחם. מדוע? כי זו לא סתם ברית, אלא ברית של אהבה וחיבה.
אם כן, סעודת ברית מילה איננה דומה לשום סעודה אחרת. היא סעודה של כריתת ברית, המשך הברית עצמה. בה אנחנו מראים כמה אנחנו אוהבים את בורא עולם, שאיתו חתמנו את הברית. לא ברית שנכנסים אליה כי אין ברירה, אלא ברית של אהבה. ועל סעודה כזאת נאמר בתהילים: "אספו לי חסידי, כרתי בריתי עלי זבח".
ברית מילה היא מצווה מעניינת מאוד. מברכים בה שתי ברכות: המוהל מברך "על המילה", והאב מברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". מתי מצאנו שתי ברכות על מצווה אחת?
אלא שיש כאן שני דברים. הברכה הראשונה היא על מעשה המילה, על הסרת הערלה. והברכה השנייה היא על כך שאנחנו לא רק עושים מעשה, אלא נכנסים עכשיו בברית עם הקדוש ברוך הוא.
מעתה נבין דבר נפלא. אמרו חז"ל שדוד המלך נכנס לבית המרחץ, וראה את עצמו עומד בלי שום מצווה. עד שנזכר במילה שבבשרו, ונתיישבה דעתו. הוא הבין שהברית שלו עם בורא עולם לעולם אינה מפסיקה. גם במקום שבו אין שום מצווה אחרת, הברית איתו.
ועל מצוות המילה, שקיבלו אותה ישראל בשמחה, נאמר: "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב". בכל יום ויום יכול יהודי לשמוח ולרקוד על כך. כי ברית מילה איננה רק ביום השמיני. היא מן היום השמיני. מן היום השמיני והלאה יש לנו ברית עם בורא עולם, ובכל רגע שאנחנו נזכרים בכך, אפשר לשמוח על הזכות שזכינו.
בספר "יסוד ושורש העבודה" כתוב שכאשר אדם מברך ברכת המזון ואומר "ועל בריתך שחתמת בבשרנו", לא יאמר זאת כמי שאומר מילים בלבד. אלא ישמח ויגיל בכל לבו, על שזכה שיש לו ברית עם מלך מלכי המלכים, שהוא עצמו כרת איתו ברית.
למה מגיע אליהו הנביא לברית? אומר הספורנו: ברית מילה היא כריתת ברית עם הקדוש ברוך הוא, ואין ברית בלי שהצד השני מגיע. לכן נראה ה' לאברהם אחרי מילתו, ולכן מכינים כיסא בשעת המילה. ואליהו, מלאך הברית, בא כשלוחו של הקדוש ברוך הוא.
והסעודה שאנחנו יושבים בה היא סעודה של כריתת ברית, "לאכול שניהם מלחם אחד, לאהבה ולרעות". ברית של אהבה בין הילד הזה לבין בורא עולם, שתלווה אותו מן היום השמיני והלאה, כל ימי חייו.
הקדוש ברוך הוא בחר לכרות איתנו ברית של אהבה, ולחתום אותה בבשרנו לעולם. בכל יום שאנו מברכים ברכת המזון, אפשר להודות על כך מחדש ולשמוח: אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו, שזכינו לכרות ברית עם מלך מלכי המלכים.