נלמד על השמחה וההודיה הגדולה שצריכה להיות להורים בשעה שזכו להביא לעולם בן או בת בישראל.
מלאכת המשכן נגמרה כבר בחודש כסלו, ובכל זאת לא הקימו את המשכן עד ראש חודש ניסן. ומובא במדרש שישראל היו מתרעמים: מדוע המשכן עומד ומחכה מכסלו ועד ניסן? והתשובה: אמר הקדוש ברוך הוא שהוא ממתין לניסן, משום שרצה לערב את שמחת המשכן בחודש שבו נולד יצחק.
ויש בזה שתי גרסאות במדרש. יש גרסה שיצחק נולד בראש חודש ניסן, ואם כן זו ממש שמחה עם שמחה באותו יום. ויש גרסה שיצחק נולד בפסח, ואם כן רצה הקדוש ברוך הוא שהקמת המשכן תהיה באותו חודש שבו נולד יצחק.
ויש להבין: הרי ידוע הכלל "אין מערבין שמחה בשמחה"! מדוע הקדוש ברוך הוא כל כך רוצה לערב את שמחת הולדת יצחק בשמחת בניין המשכן?
כדי להבין את הדברים, נעבור לסוגיה אחרת.
מעשה בראש ארגון העוסק בהצלת עוברים, שביום שישי, סמוך לכניסת השבת, נודע לו על אישה שעומדת לוותר על התינוק שבבטנה. אותה אישה הייתה רחוקה מאוד משמירת תורה ומצוות.
הוא התקשר אליה והתחיל לשכנע אותה. תוך כדי השיחה ראה שהשקיעה מתקרבת, ונסתפק מה לעשות. לנתק את השיחה? מי יודע אם במוצאי שבת עוד יהיה הילד הזה בעולם. או להמשיך את השיחה לתוך השבת? והכריע שכדאי לחלל את השבת בשביל להביא ילד יהודי לעולם, שהרי מחללים את השבת אפילו בשביל עובר. וכך עשה.
אחר כך לבו נקפו, וגם אנשים ששמעו את הדבר לא ידעו אם נהג כראוי. הרי אותה אם לא שמרה תורה ומצוות, וגם בנה, על פי הסבירות, לא ישמור תורה ומצוות. לשם מה לחלל שבת על ילד כזה?
נסע אל הגאון רבי יוסף שלום אלישיב ושאל אותו. אמר לו הרב: טוב עשית, טוב עשית. כך צריך לעשות.
ומדוע? הביאור הלכה (סימן שכ"ט) דן בזה. על הפסוק "וָחַי בָּהֶם" דרשו חז"ל "ולא שימות בהם", ומכאן שפיקוח נפש דוחה שבת. ומביא הביאור הלכה את דעת המאירי, שהטעם הוא כדי שיקיים עוד מצוות בשעה שיחיה. אבל הביאור הלכה פוסק שלא כמוהו: אפילו גוסס, ואפילו אדם שידוע לנו שלא ישמור תורה ומצוות, מחללים עליו את השבת.
והשאלה במקומה עומדת: מדוע? למה לחלל את השבת על אדם שלא ישמור תורה ומצוות?
מבאר בספר "חסד לאברהם" דבר נפלא מאוד. כל יהודי שנולד הוא עוד חלק אלוקה ממעל שירד לכאן. כך אנו אומרים בכל בוקר: "אֱלֹקַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא, אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי". ובברכת "אשר יצר" אנו אומרים "ומפליא לעשות": שהקדוש ברוך הוא קושר דבר רוחני בדבר גשמי. הגוף הוא מחומרי העולם הזה, והנשמה היא חלק אלוקה ממעל שירד לכאן לעולם.
וכידוע, אמרו חז"ל: "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים". אחד הדברים שבורא עולם רוצה מאוד מאוד הוא להשרות את שכינתו כאן, בעולם הזה. זהו עניין בניין המשכן ובית המקדש. ולכן, כמו שמבואר בדברי הרמב"ן, האריכה התורה כל כך בעניין המשכן, בציווי ובעשייה ובכל פרטיו, שוב ושוב. משום שהקדוש ברוך הוא מתאווה להיות לו דירה בתחתונים.
וכל ילד יהודי שנברא הוא עוד משכן לשכינה כאן בעולם הזה.
ולא עוד, אלא מבאר הגאון מווילנה: מצוות העשה הראשונה בתורה היא "פרו ורבו". ואומר הגאון שאין דבר בעולם שנותן השפעה טובה לעם ישראל כמו עוד ילד יהודי. אין דבר שפועל כך בבריאה, אין תיקון מן התיקונים, שום דבר שישווה להבאת ילד יהודי לעולם.
ועכשיו אנו מבינים מדוע כדאי לחלל שבת בשביל עוד ילד יהודי שיחיה, אפילו אם לא ישמור תורה ומצוות. כי עצם קיומו של יהודי בעולם הוא שמחה אדירה לבורא עולם. כל יהודי שוכנת בתוכו נשמה אלוקית, השראת שכינה, ודבר זה גורם שמחה ושפע יותר מכל מצוות התורה. ולכן מחללים את השבת, ועוברים על כל העבירות שבתורה, בשביל שיהודי יחיה.
ועכשיו נחזור לעניין הראשון, ונראה דבר נפלא מאוד. מי היה הילד היהודי הראשון שנולד בבריאה, הילד הראשון שנולד להורים שנכנסו בבריתו של הקדוש ברוך הוא? זהו יצחק אבינו, שנולד לאברהם אחרי שנימול, כשהיה כבר אברהם העברי. ומתי נולד? בניסן. נמצא שבניסן נבנה "המשכן" הראשון בעולם: ילד יהודי.
כמה עלינו לשמוח ולהודות לה' שאנחנו זוכים להביא עוד ילד יהודי לעולם, לבנות עוד משכן לה', עוד השראת שכינה. ודבר זה גורם שמחה עצומה לבורא עולם, יותר מכל המצוות שבתורה. ה' יזכנו להביא עוד ילדים קדושים לעולם, ולשמוח ולהודות לה' מאוד בכל פעם שאנו זוכים להביא עוד נשמה אלוקית יקרה לעולם הזה.