🎶 כיצד נראית חתונה יהודית

מה ההבדל בין שידוכו של יצחק לזיווגו של יעקב, ומדוע כל החתונה היהודית צריכה להיות הודיה ושירה לה'
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

שני זיווגים, שתי דרכים

כיצד צריכה להיראות חתונה יהודית, על פי מקורות חז"ל? נתחיל בשני מקומות בתורה שבהם מסופר על חיפוש זיווג, ויש ביניהם הבדל עצום.

בפרשת חיי שרה הולך אליעזר לחפש שידוך ליצחק, ומוצא את רבקה. ובפרשת ויצא הולך יעקב אבינו לחפש זיווג לעצמו. וכשמתבוננים, רואים הבדל עצום בין שני הזיווגים.

אצל אליעזר הכל ניסים ונפלאות. קפצה לו הארץ. כשהוא מגיע לשם, "טרם כלה לדבר" ורבקה יוצאת, והסימן שביקש מתקיים בדיוק. בתואל, שרצה להמית את אליעזר, מת, והמלאך החליף את הקערות. הכל ניסים ונפלאות, מהר מהר, והוא חוזר עם רבקה. ברוך ה', שידוכו של יצחק.

ואילו אצל יעקב אבינו אין שום ניסים. ולא רק שאין ניסים, אלא בכל מקום שהולכים, פוגשים מכשולים. יוצא יעקב מבאר שבע, ורודף אחריו אליפז, שרצה להורגו, ובמקום זה לקח את כל אשר לו והשאירו עני. הוא מגיע ללבן, ולבן מעביד אותו שבע שנים. אחרי שבע שנים הוא מרמה אותו, ויעקב צריך לעבוד עוד שבע שנים. ורק אחר כך, סוף סוף, הוא זוכה לבנות את ביתו ולהקים את שנים עשר שבטי י-ה.

וכל אחד ישאל: מה נשתנה זה מזה? למה כאן הכל רצוף ניסים, וכאן הכל רצוף מכשולים?

אליעזר תולה הכל בחסד ה'

מובא בספר "באר הפרשה" של רבי אלימלך בידרמן ביאור נפלא. הוא מקדים שכמובן אין לנו השגה כלל באבות הקדושים, אלא שניתנה לנו רשות ללמוד מן הדברים כפשוטם את הנוגע לנו.

כשאברהם אבינו שולח את אליעזר, אליעזר אינו מרגיש לרגע אחד שיש לו סיכוי, על פי דרך הטבע, למצוא. הוא אינו יודע לאן לפנות ואיך. ולכן הוא מבקש מיד:

וַיֹּאמַר ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם בראשית כד, יב

הוא מגיע אל עין המים ומתפלל, כי אין לו על מי להישען אלא על אלקי אדוניו אברהם. וכשנתבונן בפסוקים נראה שבפרשת אליעזר מוזכרת המילה "חסד" ארבע פעמים: "ועשה חסד עם אדני אברהם"; "ובה אדע כי עשית חסד עם אדני"; "ברוך ה' אלקי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני"; ו"ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני". אליעזר מרגיש שהכל חסדים. משורת הדין לא מגיע לו שום דבר. כל כולו מרגיש שהוא תלוי ביד ה'.

יעקב, והלימוד שבמכשולים

מה שאין כן יעקב אבינו. כשיצא מבית אביו, הוא לא הלך לחפש את זיווגו, הוא ידע אותו. כולם אמרו: הגדולה לגדול והקטנה לקטן, לאה לעשו ורחל ליעקב. הוא יצא עם הרבה ממון. הכל היה מסודר, והוא היה בטוח: אני הולך ולוקח את זיווגי.

ואפשר להתבונן: יעקב אבינו נמצא בהר המוריה ומתפלל. הוא מתפלל שהקדוש ברוך הוא ישמור אותו בדרך, שיחזור בשלום אל בית אביו. ולא מצאנו שהתפלל מילה אחת על הזיווג.

אומר לו הקדוש ברוך הוא כביכול: אל תחשוב שהעולם מתנהל על פי חשבונות. "מה' אשה לאיש". אין שום דבר בטוח. והוא היה צריך לעבור מכשולים ומעצורים רבים, עד שהבין והפנים בלבו ש"אם ה' לא ישמר עיר, שוא שקד שומר".

מכאן רואים כמה גדול ההבדל: אם אדם יודע ש"מה' אשה לאיש", הוא מקדים תפילה לכל. ומי שמרגיש שהכל תלוי בחסד ה', זוכה לראות את החסד הזה בעיניו.

האמונה מתבטאת בהודיה

עד כאן דיברנו על התפילה שלפני מציאת הזיווג. עכשיו נמשיך הלאה. ברוך ה', אדם מצא את זיווגו, חסד ה'. במה מתבטאת האמונה שלו עכשיו?

נראה את אליעזר. אצלו האמונה שהכל מאת ה' התבטאה כך: בכל פעם שמצא דבר, מיד הודה.

וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה'. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי בראשית כד, כו-כז

מיד הוא מודה לקדוש ברוך הוא בכל לבו, משתחווה ארצה בפישוט ידיים ורגליים, ומברך את ה'. ופעמיים בפרשה אנו רואים שהוא מודה לה' בכל לבו. אדם שמאמין בכל לבו, האמונה שלו לא מתבטאת רק בתפילה שלפני. אולי בעיקר היא מתבטאת בשאלה: האם הוא מודה אחרי? כי אם אתה באמת מאמין שה' הביא לך, היכן ההודיה? היכן הכרת הטוב?

קריעת ים סוף ושירה

נמשיך. חז"ל אומרים: קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. לא פשוט למצוא את הזיווג, זה דבר גבוה מאוד. ואם אדם זוכה, ברוך ה', הקדוש ברוך הוא קרע לו את הים, והוא מצא את זיווגו. מה עליו לעשות?

נתבונן: מה עשו ישראל כשנקרע הים? "אז ישיר". מה צריך יהודי לעשות אחרי שמצא את זיווגו? "אז ישיר": לומר שירה ולהודות לקדוש ברוך הוא בכל לבו.

ונתבונן עוד: בכל התורה כולה כמעט לא נמצא אדם שהשתחווה והודה לה'. רק כאן, בפרשת אליעזר, על הזיווג. אין זה במקרה. אמרו חז"ל: יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים. והתורה האריכה בשיחתו של אליעזר כדי ללמד אותנו את העיקר: אם אתה מאמין שבורא העולם נתן לך את הזיווג, בוא תודה, תהלל ותשיר. "אז ישיר". זו חתונה יהודית. כל החתונה היא הודיה ושירה לקדוש ברוך הוא.

מה' יצא הדבר

נעלה הלאה. לבן ובתואל אומרים: "מה' יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך רע או טוב". ואומרת הגמרא במסכת מועד קטן (יח ע"ב): אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, מה' אשה לאיש. מן התורה, דכתיב "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר".

וכותב בעל "תורה תמימה": לכאורה אינו מובן מה משמיענו המאמר הזה. אמנם כנראה בא כאן בגמרא בקיצור, ובמלואו נמצא במדרש שוחר טוב, מזמור נט:

בוא וראה כמה קשה הוא הזיווג, שמן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מבואר שהקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הזיווג. בתורה כתיב "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר"; בנביא כתיב "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא"; בכתובים כתיב "ומה' אשה משכלת".

מדרש שוחר טוב (תהילים), מזמור נט, כפי שהביא בעל "תורה תמימה"

ומבאר התורה תמימה: מאז שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, הוא עוסק בזיווגים, כמו שכתוב "אלקים מושיב יחידים ביתה". ומשום שהעניין קשה ונכבד, הוא מייחד שמו על הזיווג. כלומר, הזיווגים אינם באים במקרה, אלא בהשגחה מן השמיים. זיווג איננו סתם, זו השגחה מן השמיים.

ואם אנחנו רוצים שהזיווג ימשיך הלאה, מה אנחנו צריכים? לדעת להודות לקדוש ברוך הוא. כי ההודיה מביאה את השכינה, וגורמת להמשך השפע, כמו שמבואר בספר החינוך בארוכה, שכאשר אדם מודה, יורד עוד ועוד שפע. אם הזיווג בא מה', כדי שימשיך צריך לדעת להודות לה'.

קרבן תודה בחתונה

נמשיך להתבונן. רבנו בחיי, בפרשת קרבן התודה, כותב שבעל הנס מביא תודה, כגון חולה שנתרפא, ומוסיף: "או שאר שמחות, כגון שמחת חתן וכלה". כלומר, מלבד ארבעה שצריכים להודות, החולה, יורדי הים, הולכי מדברות וחבושי בית האסורים, גם חתן וכלה חייבים בקרבן תודה. ומאין לו זאת? מפסוק מפורש:

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' ירמיהו לג, יא

מבואר בפסוק מפורש שחתן וכלה מביאים תודה לבית ה'. ואם היום אין לנו קרבן תודה, החתונה כולה צריכה להיראות כמו זבחי תודה ושירי תודה. שיהיה בה הלל והלל לקדוש ברוך הוא. כך צריכה להיראות החתונה.

פעמיים מצאנו בתורה הודיה כזאת: פעם אחת אצל אליעזר, כשמצא את זיווגו של יצחק, ופעם שנייה אחרי קריעת ים סוף, "אז ישיר". ויש להקיש זה לזה. ויש שאומרים שעל הזיווג צריך להודות בכל יום. אבל לפחות כמו בפסח, שבעה ימים. שבעת ימי המשתה, כמו שבעת ימי המילואים, שבעה ימים של שבע ברכות, שבעה ימים של תודה לקדוש ברוך הוא.

שבע ברכות של הודיה

וכך כותב המהרש"א במסכת ברכות (ו ע"ב): ראוי לשמח חתן וכלה בדיבור הכולל את כל מיני הקולות. ורוצה לומר, לשמחם בשמחה בדיבור של מצווה, להזכיר חסדי המקום בבריאה לקיום העולם. וזה שסיים "קול אומרים הודו את ה' צבאות": שקולות השמחה יהיו בשבח המקום.

מה השמחה בחתונה? חסדי המקום, הודיה לה' שברא חתן, ברא כלה, ברא זיווג, וזיווג אותם זה עם זה. כך צריכה להיראות החתונה.

ונתבונן: ברוב המצוות אנו מברכים ברכת המצוות. על תפילין "להניח תפילין", על ציצית "על מצוות ציצית", על חלה "להפריש חלה". ברכות של שבח אין לנו בדרך כלל במצוות, חוץ מברית מילה, שיש בה ברכת "אשר קידש ידיד מבטן". אבל בחתן וכלה יש דבר שאין לו אח ורע בכל המצוות: חז"ל תיקנו שבע ברכות, שכל עניינן, למתבונן, הוא הודיה והודיה לה' יתברך.

נעבור עליהן בקיצור. דבר ראשון, אנו מודים לקדוש ברוך הוא "שהכל ברא לכבודו". אחר כך "יוצר האדם", ואחר כך "אשר יצר את האדם בצלמו... והתקין לו ממנו בנין עדי עד". אחר כך מודים על הגאולה, "משמח ציון בבניה". אחר כך "שמח תשמח רעים האהובים", ואחר כך "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה". מבריאת העולם ויצירת האדם, דרך שמחת החתן והכלה, ועד הגאולה השלמה.

מה העניין בזה? כי זו מהות החתונה: "קול אומרים הודו את ה' צבאות". אם אנו רוצים בית שהשכינה שורה בו, מודים על העבר, ואז אפשר גם להתפלל על העתיד. מודים לקדוש ברוך הוא שזיווג, שבנה, שברא את הכל, וכך הוא ימשיך הלאה והלאה. על ידי ההודיה מוריד האדם שפע עצום שאין כדוגמתו.

מצא או מוצא

ונסיים בדבר נפלא. מסופר בגמרא במסכת ברכות שבמערבא, כשהיה אדם נושא אישה, היו שואלים אותו: "מצא או מוצא?" כלומר, שני פסוקים יש: "מצא אשה מצא טוב", ו"מוצא אני מר ממות את האשה".

ולכאורה תמוה: מה הם חשבו, שהוא נושא אישה רעה? ועוד, וכי ראוי לשאול כך? שאלה כזאת על אישה היא כמעט לשון הרע! מה הם שאלו אותו?

מבארים המפרשים: הם לא שאלו כדי לקבל תשובה. הם באו לומר לו: יהודי יקר, שתי דרכים לפניך, "מצא" ו"מוצא", והכל תלוי בך. התבונן: בפסוק אחד כתוב "מוצא אני". כשאדם חושב "אני מצאתי", בכוחי ובחכמתי, ממנו נאמר "מר ממות". אבל אדם שמאמין, אצלו "מצא אשה מצא טוב". מה פירוש "מצא"? כתוב בתהילים: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא", ודרשו חז"ל: "לעת מצא, זו אשה", שנאמר "מצא אשה מצא טוב". "מצא" הוא מציאה. לא אני מצאתי, אלא הקדוש ברוך הוא המציא לי. ואם אתה מאמין שהקדוש ברוך הוא המציא לך את המציאה הזאת, אז "מצא טוב".

ומה רצו לומר לו? חתן יקר, אתה מאמין שזו מציאה, שהקדוש ברוך הוא המציא לך? נו, בוא נראה איך זה מתבטא. כמה "קול אומרים הודו את ה' צבאות". כמה אתה רוקד, ומודה, ומשבח לה'. נו, חתן יקר, תתחיל לרקוד! "מצא אשה מצא טוב".

לומר בשמחה

אליעזר, שהרגיש שהכל חסד ה', זכה לניסים, ומיד כשמצא, השתחווה והודה. זיווג הוא כקריעת ים סוף, ואחרי קריעת הים באה "אז ישיר". רבנו בחיי כתב שחתן וכלה מביאים תודה, ושבע הברכות כולן הודיה. חתונה יהודית היא חתונה של הודיה ושירה לה'. ומי שמאמין שזו "מציאה" מאת ה', מצא טוב, ומראה זאת בריקוד ובהודיה.

יהי רצון שנזכה לחתונות יהודיות, של יהודים שמודים לקדוש ברוך הוא, שהוא המציא להם את זיווגם. ועל ידי זה נזכה לבנות בתים שהשכינה תהיה שרויה בהם, והקדוש ברוך הוא יעלה את הזיווג מעלה מעלה, לבניין עדי עד. אבינו שבשמיים, "מושיב יחידים ביתה", מזווג זיווגים באהבה מאז ברא את עולמו. נודה לו בכל לבנו, ונשיר לו כמו בקריעת ים סוף: "אז ישיר". אמן ואמן.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. בראשית כד: שליחות אליעזר, "הקרה נא לפני היום ועשה חסד", "ויקד האיש וישתחו לה'".
  2. רש"י בפרשת ויצא: אליפז שרדף אחרי יעקב; "הגדולה לגדול והקטנה לקטן".
  3. רבי אלימלך בידרמן, "באר הפרשה", פרשת חיי שרה.
  4. תהילים קכז, א: "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר".
  5. מסכת סוטה (ב ע"א): "קשה לזווגן כקריעת ים סוף"; שמות טו, א: "אז ישיר".
  6. מדרש רבה (בראשית רבה ס, ח), ורש"י בראשית כד, מב: "יפה שיחתן של עבדי אבות... מתורתן של בנים".
  7. מסכת מועד קטן יח ע"ב: "מה' אשה לאיש"; "תורה תמימה"; מדרש שוחר טוב מזמור נט.
  8. שופטים יד, ד; משלי יט, יד; תהילים סח, ז: "אלקים מושיב יחידים ביתה".
  9. ספר החינוך: ההודיה ממשיכה שפע.
  10. רבנו בחיי, בפרשת קרבן התודה: "או שאר שמחות כגון שמחת חתן וכלה"; ירמיהו לג, יא.
  11. המהרש"א, מסכת ברכות ו ע"ב.
  12. נוסח שבע הברכות.
  13. מסכת ברכות (ח ע"א): "מצא או מוצא"; משלי יח, כב; קהלת ז, כו; תהילים לב, ו: "לעת מצא".
▲
סיכום השיעור: כיצד נראית חתונה יהודית