בשמחת חתן וכלה יש חיוב מיוחד במינו להודות לקדוש ברוך הוא, כמו שמפורש בפסוק בירמיהו:
ומבואר בגמרא במסכת ברכות (ו ע"ב) שהפסוק הזה נאמר על חתן וכלה: החתן והכלה הם שמודים לקדוש ברוך הוא.
וצריך להבין. הרי צריך להודות לקדוש ברוך הוא בכל יום ובכל לילה, על כל רגע ורגע, כמו שאנו אומרים בברכת "אלקי נשמה": "כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך". מהו אם כן החיוב המיוחד להודות דווקא בשמחת חתן וכלה?
נבאר זאת על פי יסוד נפלא של המהר"ל. בפרשת ויגש מסופר שיעקב ויוסף נפגשים אחרי עשרים ושתיים שנה שלא ראו זה את זה:
הכל עושה יוסף, ועל יעקב לא מוזכר כלום. אומר רש"י: אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע.
ויש כאן קושיה עצומה, שמביא המהר"ל בספרו "גור אריה". אם הגיע זמן קריאת שמע, למה יוסף לא קרא קריאת שמע? ובכלל, האם בדיוק באותה שנייה הגיעה הנץ? לא לפני ולא אחרי? ומי אמר שקרא קריאת שמע, אולי התפלל שמונה עשרה? ולמה יוסף מפריע לאביו באמצע קריאת שמע, ונופל על צווארו?
ומבאר המהר"ל דבר נפלא. כשבא יעקב וראה את יוסף בנו מלך, ולא סתם מלך אלא יהודי צדיק השליט בכל ארץ מצרים, למרות כל מה שעבר עליו, נכנסה בלבו אהבת ה' ויראתו. הוא ראה כמה מידותיו של הקדוש ברוך הוא טובות ושלמות, ואיך הוא משלם שכר טוב ליראיו. וזו מידת החסידים: כשמגיע להם טוב, הם מידבקים בקדוש ברוך הוא על הטובה והאמת שעשה עמהם.
וזו קריאת שמע, שבה מזכירים ייחוד מלכות שמיים ואהבתו. וראוי היה לקרוא קריאת שמע דווקא באותה שעה. כשבא אליו יוסף אחרי הצער הגדול שהיה לו, והוא רואה אותו מלך, אהב את הקדוש ברוך הוא שעשה לו זאת, וקיבל עליו מלכותו, אהבתו ויראתו.
ומוסיף הסטייפלר בספרו "ברכת פרץ" ביאור נפלא. לא היה זה כלל זמן קריאת שמע. אלא כך היא דרכם של צדיקים: בשעה שבאה להם שמחה וישועה גדולה, מתעורר לבם מיד להידבק ביוצרם, להללו וליחדו, ולהידבק באהבתו יתברך, שחנן אותם וגמל להם את הטובה הזאת. ולכן באותה שעה שפגש יעקב ביוסף, התעורר לקרוא קריאת שמע, לייחד את יוצרו ולקבל עליו מלכות שמיים בשמחה ובאהבה.
מה שכתוב שחתן פטור מקריאת שמע, הוא משום שבשעת השמחה הגדולה אינו יכול לכוון. השמחה מסיחה את הדעת.
אדרבה, דווקא בזמן רום השמחה הם מכוונים בתוקף גדול יותר, ומתעוררים לקרוא קריאת שמע בכלות הנפש.
ולמה יוסף לא קרא? כי זו לא הייתה קריאה של חובה, ולפניו עמדה מצוות כיבוד אב, שהיא חובה. ואי אפשר שיעסוק במדרגה של מידת חסידות ויבטל בשבילה מצוות כיבוד אב שהיא חובה. כי זה עניין התורה: אין חסידות אלא לפנים משורת הדין, אחרי שמילא את חובת הדין.
ונראה שכתוב כאן יסוד נפלא. מצוות אהבת ה' אין לה זמן קבוע. התורה לא קבעה לאדם מתי לקיים מצוות אהבת ה'. ובכל זאת יש זמנים שהם כעין חיוב. מתי? כשמזדמנת לאדם שמחה גדולה, דבר טוב ונפלא, עליו לעורר את מצוות אהבת ה' ביתר שאת וביתר עוז, ולהודות לקדוש ברוך הוא בכל לבו.
וכך כותב הטור בהלכות יום טוב: "מידת החסידים אשר ה' נגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכים ומשבחים לקדוש ברוך הוא אשר שימחם".
זה החיוב המיוחד להודות בחתונה. נאמר "קול אומרים הודו", כי אין לך שמחה גדולה יותר משמחת חתן וכלה. כותב המהר"ל בספר "תפארת ישראל" שראויה השמחה לחתן, כי כשם שהאבל הוא על החיסרון וההפסד, כך ראויה השמחה כשיש מציאות שלמה. ואין מציאות שלמה יותר מזיווג חתן וכלה.
ואנו רואים גם בשבע הברכות דבר נפלא. חז"ל תיקנו בשבע הברכות להודות החל מבריאת העולם: "שהכל ברא לכבודו". ומשם על יצירת האדם, ועד אחרית הימים, עד הגאולה השלמה, "משמח ציון בבניה". למה? משום שבשמחת חתן וכלה אפשר לגדול מאוד בהכרת מידת החסד והטוב המופלג של ריבונו של עולם. לכן תיקנו להודות מבראשית ועד אחרית.
זו המצווה הגדולה שיש בשמחת חתן וכלה: להודות. ויהי רצון שנזכה לקיים מצווה זו, מצוות אהבת ה', שהיא הגדולה ביותר מכל המצוות, כראוי, ובמיוחד בשמחת חתן וכלה. אשרי מי שמעורר את החתן והכלה לקיים מצווה זו כראוי, ומעורר את הקול החמישי, קול ההודיה, אצל החתן, הכלה וההורים.
ההורים צריכים להתכונן לא להפסיד ערב גדול כזה. יש וורט שאומרים על "הושענא שלוש שעות". רבים דנים מה פירושו, ובדרך צחות אומרים: זו חתונה. בשלוש שעות של חתונה מוציאים ההורים סכום כסף שעבדו עליו אולי שנים רבות. מה שחסכו בשנים, מוציאים בשלוש שעות. "הושענא שלוש שעות"!
וחבל, חבל כל כך, לבזבז סכום כזה סתם. אבל אם נקיים בערב הזה את מצוות אהבת ה' מכל הלב, אם יהיה בו הקול החמישי, הודיה אמיתית לבורא העולם, אז יהיה זה זמן ראוי ונפלא, ששווה את כל הכסף שמשקיעים בו.
יעקב אבינו, כשראה את יוסף אחרי עשרים ושתיים שנה, לא נפל על צווארו, אלא קרא קריאת שמע. כי זו דרך הצדיקים: בשעת השמחה הגדולה הם מתעוררים לאהבת ה'. ואין שמחה גדולה משמחת חתן וכלה. לכן נאמר בה "קול אומרים הודו את ה' צבאות". שלוש שעות של חתונה שוות את כל ההשקעה, כשהן מלאות באהבת ה' ובהודיה.
אבינו שבשמיים, שמשלם שכר טוב ליראיו ומזווג זיווגים בחסדו, נתן לנו את השמחה הגדולה הזאת. נתעורר בה כמו יעקב אבינו לאהבו בכל לבנו ולקבל עלינו את מלכותו בשמחה, ונאמר יחד: "הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו".