חז"ל תיקנו לנו שאחרי שאדם נושא אישה, יהיו שבעה ימים שבהם עושים בכל יום סעודה, אם אפשר, ומברכים שבע ברכות. ויש להתבונן: שבע הברכות האלה אינן ברכות המצוות. לא אומרים בהן "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". מה עושים בהן? משבחים ומודים לקדוש ברוך הוא: שברא את האדם, שהתקין לו ממנו בניין עדי עד, שמשמח ציון בבניה, שמשמח את החתן והכלה, ועל הששון והשמחה, הגילה והרינה, הדיצה והחדווה, האהבה והאחווה.
וצריך עיון גדול. לא מצאנו אף מצווה שצריך להודות עליה במשך שבעה ימים. שבעה ימים יושבים ומודים לקדוש ברוך הוא, עושים סעודות, משבחים את בורא העולם על הבריאה הנפלאה שברא. ולא רק על החתן והכלה מודים, אלא על יצירת האדם, על יצירת האישה, על הכל.
ובברית מילה, למשל, לא מצאנו דבר כזה. מודים לקדוש ברוך הוא על הברית בסעודה, וזהו. אין ברכות הודיה בסעודה ביום שאחריו, וביומיים שאחריו. מה ראו חז"ל לתקן כל כך הרבה ימים של הודיה דווקא בחתונה?
נבאר זאת על פי מאמר נפלא בפרקי דרבי אליעזר: לא נטרד אדם הראשון מגן עדן אלא משום שכפה בטובה, שאמר "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל".
והדברים תמוהים מאוד. אדם הראשון גורש מגן עדן משום שאכל מעץ הדעת, ולא משום שכפר בטובה! מה פירוש הדבר?
ומובא בספרים ביאור נפלא. אילו היה אדם הראשון מכיר בטובה של האישה שהקדוש ברוך הוא ברא לו, היה מתבונן: למה אמר ה' "לא טוב היות האדם לבדו"? הרי כל הבריאה נבראה "כי טוב", ורק האדם לבדו "לא טוב". ולמה כשמצא אישה, "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'"? למה הקדוש ברוך הוא מרוצה ממנו כל כך כשיש לו אישה? כמו שאמרו בגמרא: "אשה טובה, אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים". כמה טובה היא אישה טובה!
אילו היה אדם הראשון מתבונן בכל זה, וחי בכל לבו ובכל נפשו כמה טוב בורא העולם בבריאה הנפלאה הזאת, לא היה הנחש יכול לשכנע אותו.
מה היה השכנוע של הנחש? בורא העולם רוצה לעשות לך רע. הוא לא רוצה שתאכל מעץ הדעת, כי אז תהיה מתחרה לו, "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע". הוא לא רוצה מתחרים. בקיצור, הנחש שכנע שבורא העולם אינו רוצה שיהיה לך טוב.
אבל מי שחי בכל לבו את טוב ה', שרואה בכל יום את האישה הנפלאה שה' ברא לו, ויודע כמה ה' רוצה בטובתו, אותו הנחש אינו יכול לשכנע. איך יאמין שה' רוצה ברעתו, כשהוא רואה בעיניו את גודל טובו?
זו כוונת חז"ל "לא נטרד אדם הראשון אלא משום שכפה בטובה": שורש חטא אדם הראשון היה חוסר הכרת הטוב של ה' בבריאת האישה. משם יכול היה הנחש להיכנס.
והנה כל ששת אלפי השנים שאנו חיים בעולם הזה, מטרתם לתקן את חטא אדם הראשון. והתיקון הטוב ביותר הוא לתקן באותו מקום, באותו מצב, באותו חטא בדיוק. ומה היה חטא אדם הראשון? שלא הכיר בטובת האישה. אם כן, אין דבר נפלא יותר מאשר שיבוא האדם, ישבח, יודה ויעלה את בורא העולם על הבריאה הנפלאה:
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד. ברוך אתה ה', יוצר האדם.
מתוך שבע הברכותשיבוא האדם וישבח את בורא העולם על שברא לו "עזר כנגדו". זו הייתה כוונת חז"ל. לכן תיקנו שבמשך שבעה ימים, בכל יום ויום, יתכנסו בני אדם וישבחו את בורא העולם על חסדיו המרובים בבריאת החתן והכלה.
וכך כתוב בפסוק: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות". במה עוסקים בשעת הששון והשמחה, בשעת החתן והכלה? משבחים את חסדי המקום, ומפארים את בורא העולם על הבריאה הנפלאה שברא.
וכך נראית שבע ברכות כמו שצריך: יושבים, משבחים ומעלים את בורא העולם, ואחר כך מברכים את שבע הברכות. וכל המסובים מרגישים כמה טוב ה', ויוצאים עם הרגשה נפלאה של חסדי הבורא יתברך.
ויש שהוסיפו חשבון נפלא. שבעה ימים, ובכל יום מברכים שבע ברכות בבוקר ובערב, ויוצא בסך הכל תשעים ושמונה ברכות. והן כנגד תשעים ושמונה הקללות שבפרשת כי תבוא. ולמה באו הקללות? כמו שכתוב שם: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". משום שלא מודים לקדוש ברוך הוא.
ועל ידי שמודים לקדוש ברוך הוא בתשעים ושמונה ברכות, נעקרות כל הקללות, ויהיה הבית מלא ברכה ושפע. כמו שכתוב: "ויהפך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלקיך". על ידי שמודים לקדוש ברוך הוא, הכל נהפך לברכה.
חטא אדם הראשון התחיל מכך שלא הכיר בטובה של האישה שה' ברא לו, "האשה אשר נתתה עמדי". לכן תיקנו חז"ל שבעה ימים שבהם מתאספים להודות לה' על בריאת האדם והאישה, על החתן והכלה. זה התיקון באותו מקום ממש. וההודיה הופכת כל קללה לברכה.
יהי רצון שכך ייראו שבע הברכות שלנו. שיהיו בהן דברי תורה ודרשות, ולא רק כמה החתן נפלא, וגם זה טוב, אלא בעיקר כמה נפלא בורא העולם, כמה טוב ומיטיב הוא. ואחר כך יברכו את שבע הברכות, וירגישו כולם שבאו לשבח את בורא העולם על הבריאה הנפלאה שברא. אם נעשה כך, נזכה בעזרת ה' לשפע של ברכה, לבנים ובני בנים צדיקים, שכל קללה תסור מהם. יהיה לקדוש ברוך הוא נחת רוח מאיתנו, נתקן את חטא אדם הראשון, ונזכה לחזור אל גן העדן, במהרה בימינו, אמן.