בגיליון "קול תודה" לחודש טבת הופיע דבר נפלא, מתוק מדבש. ידועה ההלכה שפוסק השולחן ערוך: את "מזמור לתודה" יש לומר בנגינה. לא באמירה בעלמא, אלא בשמחה, בהתלהבות ובהודיה לה'.
וממשיך השולחן ערוך ונותן טעם: שכל השירות עתידות ליבטל, חוץ ממזמור לתודה. לעתיד לבוא יהיו שירים חדשים, "שירו לה' שיר חדש", אבל מזמור לתודה יישאר איתנו לנצח.
מניין לקח השולחן ערוך את ההלכה הזאת? מי גילה לנו שמזמור לתודה יישאר לעתיד לבוא?
המקור הוא במדרש, והוא לומד זאת מן הפסוק המפורסם בירמיה:
הקול החמישי הוא "קול אומרים הודו את ה' צבאות, כי טוב ה' כי לעולם חסדו". וזה רמז למזמור לתודה. אבל איפה כתוב כאן מזמור לתודה?
ובגיליון מובא חידוש נפלא: המילים "כי טוב ה'", ההכרה בטובו של ה', שה' כולו טוב ומיטיב, "לעולם חסדו", מופיעות בצירוף הזה רק בשני מקומות: בקול החמישי של שמחת החתונה, בפסוק בירמיה, ובמזמור לתודה. מכאן שהקדוש ברוך הוא מבטיח לנו שעוד יישמע "קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו", והכוונה למזמור לתודה. המזמור הזה יישאר איתנו גם לעתיד לבוא, וגם בגאולה נשיר את מילותיו.
ומכאן הלכה למעשה. אם כל יהודי צריך לומר את מזמור לתודה בכל יום בשמחה, קל וחומר בשמחת חתונה, שעליה נאמר הפסוק עצמו.
ונראה לומר חידוש נפלא. לא רק הקול החמישי רמוז במזמור לתודה. כל חמשת הקולות רמוזים בו. נתבונן במזמור:
קול ששון. רש"י במסכת סוכה מבאר את מה שנהגו בשמחת בית השואבה: כשהלכו לשאוב את המים, תקעו והריעו ותקעו. למה תקעו והריעו? משום שנאמר "ושאבתם מים בששון". למדנו מדברי רש"י שתרועה היא ביטוי של ששון. והנה לנו קול ששון במזמור לתודה: "הריעו לה' כל הארץ".
קול שמחה. זה ההמשך: "עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה".
והיכן יש קול חתן וקול כלה במזמור לתודה? בפסוק השלישי, שבו אנו מתייחסים לבורא עולם. שימו לב: הפסוק מתחלק לשני חלקים.
"דעו כי ה' הוא אלוקים, הוא עשנו". ה' מנהיג הכל, שולט בכל, עושה הכל. הוא היה, הווה ויהיה. אין עוד מלבדו. כל מה שאנחנו מצליחים, הוא בזכות בורא עולם. "הוא עשנו", ובלעדיו אין לנו שום הצלחה.
"ולו אנחנו, עמו וצאן מרעיתו". אנחנו שייכים לו, מחוברים אליו. אנחנו עם סגולה, העם החביב, האוצר. בורא עולם אוהב אותנו, מחבב אותנו, ודואג לנו, וחושב איך להיטיב לנו יותר ממה שאנחנו חושבים על עצמנו.
זהו בדיוק קול חתן וקול כלה. הקדוש ברוך הוא נקרא חתן, כמו שנאמר:
ויום חתונתו הוא יום מתן תורה, שבו היה הקדוש ברוך הוא כחתן. כשאנו מבטאים את היחס שלנו אל הקדוש ברוך הוא, "דעו כי ה' הוא אלוקים", זהו קול חתן. ועם ישראל נקרא כלתו של הקדוש ברוך הוא, "באתי לגני אחותי כלה", ויש פסוקים רבים בשיר השירים. וזה החצי השני של הפסוק, "ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו": קול כלה.
וראו כמה נפלאים לפי זה דברי המדרש. אומר המדרש: בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה. שישה בשיר השירים, שלושה בישעיה, ואחד בירמיה, שנאמר "קול חתן וקול כלה".
והקשו המפרשים: "קול חתן וקול כלה" בירמיה לכאורה הולך על חתן וכלה כפשוטם, ולא על כנסת ישראל! אבל לפי מה שאמרנו, "קול חתן וקול כלה" רומז גם למה שנאמר במזמור לתודה, "ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו". נמצא שגם כאן הכלה רומזת לכנסת ישראל. מדרש זה מופיע במקורות רבים, וביניהם בפסיקתא דרב כהנא.
והקול החמישי, כמובן, הוא "באו שעריו בתודה, חצרותיו בתהלה", עם קרבן תודה, "הודו לו ברכו שמו", ובמילים "כי טוב ה' לעולם חסדו".
זהו המזמור שעליו הבטיח לנו בורא עולם "עוד ישמע". ואנחנו רואים בימינו איך הנבואה מתקיימת, ומיום ליום נשמע בארץ ישראל מזמור לתודה, בשמחה, בשירה, בהתלהבות ובאהבה לאבינו הטוב והמיטיב. הוא החתן שמשוש ליבו בנו, ואנחנו עמו וצאן מרעיתו. נשיר לו בכל שמחה, ונודה לו בכל לב: כי טוב ה', לעולם חסדו.