חז"ל אומרים במסכת ברכות:
כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר בחמשה קולות, שנאמר: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו".
מסכת ברכות ו ע"ב"עובר בחמשה קולות", כלומר מזלזל בחמשת הקולות. ויש כאן שאלה עצומה, שכבר עמדו עליה: היכן כתוב בפסוק הזה שמי שנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו מזלזל בחמשת הקולות? הפסוק מדבר על הבטחה: בורא העולם מבטיח שבעזרת ה' יישמעו שוב בארץ ישראל קולות של חתונה. אבל היכן כתוב בו משהו על מי שאינו משמח?
ובכלל, נניח שאדם הביא לחתן מתנה גדולה מאוד, פי שניים ממה שעולה המנה שאכל. נראה שהוא כבר אינו כפוי טובה כלל כלפי החתן! ובכל זאת חז"ל אומרים "ואינו משמחו", כאילו יש דין לשמח דווקא.
ועוד: למה הוא מזלזל דווקא בחמשה קולות? אילו היו אומרים שהוא מזלזל בקול ששון ובקול שמחה, בשני קולות, היינו מבינים. הוא לא שימח. אבל למה הוא מזלזל בקול חתן ובקול כלה? ומה עם הקול החמישי?
מובא בחוברת "הקול החמישי" ביאור נפלא. אין הפירוש שיש כאן חמישה קולות שווים. אלא ארבעת הקולות, ששון ושמחה, חתן וכלה, כולם אמצעי לעורר אותנו להודות לה' יתברך.
הקדוש ברוך הוא ברא בעולמו מציאות נפלאה של ששון ושמחה, של חתן וכלה. חתן וכלה הם מציאות של אהבה, כמו שאנו אומרים בברכה: "אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה", ואחר כך מפרטים: "גילה רינה, דיצה וחדוה" כנגד ששון ושמחה, ו"אהבה ואחוה, ושלום ורעות" כנגד חתן וכלה. את ארבעת הקולות האלה, ארבע המציאויות הנפלאות, ברא הקדוש ברוך הוא כדי לעורר אותנו להודות לו.
ארבעת הקולות אינם המטרה. הם מתנה, וכל מטרתם להביא אותנו אל הקול החמישי, "קול אומרים הודו את ה' צבאות", שהוא העיקר.
נמשיל זאת לאדם עשיר שנתן ליתום כובע, חליפה, חולצה ונעליים חדשות, מן המשובחים ביותר. היתום לובש, נהנה ומתענג, ומילה אחת של תודה אינו אומר.
במה הוא מזלזל? לא בחליפה ולא בנעליים. הוא מזלזל בכל המתנה כולה. כי מי שאינו יודע להודות על מתנה, מראה שאינו מכיר כלל בערך המתנה, ואינו מכיר בנותן המתנה. הוא לא מבין למה נתנו לו אותה.
זהו בדיוק פירוש המאמר. "כל הנהנה מסעודת חתן": הוא נהנה מן המציאות של חתן וכלה, מן היופי שהקדוש ברוך הוא ברא, הוא נהנה מן הששון ומן השמחה, ושום הודיה אינו אומר.
ומה פירוש "ואינו משמחו"? הוא אינו מעורר את עצמו להודות, ואינו מעורר את החתן והכלה להודות. הוא לא עשה את הקול החמישי, שהוא העיקר. ולכן הוא לא רק מזלזל בששון ובשמחה. הוא מזלזל בכל המתנה כולה.
נמצא שהוא מזלזל בכל חמשת הקולות. כי כל הששון והשמחה, וכל החתן והכלה, מטרתם הייתה לעורר אותנו להודות לה' יתברך. ומי שנהנה מהם ואינו מודה, הפסיד את המטרה של כולם. כמו היתום שלבש את כל הבגדים ולא אמר תודה.
"כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות". ששון ושמחה, חתן וכלה, הם מתנות נפלאות מאת ה', וכל מטרתן לעורר אותנו אל הקול החמישי, "הודו את ה' צבאות". לשמח חתן פירושו לעורר את עצמנו ואת החתן והכלה להודות לה'. מי שנהנה ואינו מודה, מזלזל בכל המתנה כולה.
ה' יזכנו לדעת כראוי איך להיות בשמחת חתן וכלה, לעורר את עצמנו ואת החתן והכלה להודות באמת לה' יתברך. אבינו שבשמיים, שברא את כל השמחה הזאת באהבה ונתן לנו אותה במתנה, ראוי שנכיר בו ונודה לו מכל הלב: "הודו את ה' צבאות, כי טוב ה', כי לעולם חסדו".