אמרו חז"ל במסכת ברכות: כל המשמח חתן וכלה, כאילו הקריב קרבן תודה. ומניין? מן הפסוק בירמיה:
בפשט הפסוק, כפי שמבאר רבנו בחיי, החתן והכלה עצמם היו מביאים קרבן תודה. אבל הגמרא מלמדת כאן דבר נוסף: מי שמשמח חתן וכלה, נחשב לו כאילו הביא קרבן תודה.
ולכאורה יש לשאול: מה הקשר בין שמחת חתן וכלה לקרבן תודה?
התשובה, יחד עם מוסר השכל חשוב מאוד על הדרך לשמח חתן וכלה, נמצאת בדברי המהרש"א. הוא כותב שעיקר שמחת חתן וכלה היא להזכיר את חסדי המקום בבריאה, לקיום העולם.
מה הכוונה? עיקר השמחה היא להראות לחתן ולכלה כמה חסדי ה' יש עמם. איזו בריאה נפלאה ברא בורא עולם, בריאה של חתן וכלה, שיש בה ששון ושמחה, גילה ורינה, דיצה וחדווה. להביא אותם להכיר בחסדי המקום. כי כשאדם מכיר כמה חסד עשה עמו המקום, הוא מרגיש שמחה אמיתית.
עכשיו נתבונן בקרבן תודה. קרבן תודה בא להודות לה'. ובואו נתבונן במזמור לתודה. פעם שאל יהודי אחד שאלה נפלאה: במזמור לתודה אין אפילו פעם אחת "אני מודה". אין "נודה לך", אין "מודים אנחנו לך". המזמור רק קורא לאחרים: "הריעו לה' כל הארץ, עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה". ומה איתך? איפה ההודיה שלך?
אם כך, הכל מתחבר. מי שמשמח חתן וכלה וגורם להם להכיר בחסדי המקום, נחשב כמביא תודה. כי מה פירוש להביא תודה? לגרום לכולם להודות לה'.
ולמדנו מכאן דבר נפלא: להודות לה' פירושו, ראשית, להודות בעצמי. ושנית, לחפש איך אגרום שעוד יהודים יודו לה'. ה' טוב, חסדיו מלאים את העולם, ובכל חתונה הם נגלים מחדש. נשמח את החתן והכלה, נראה להם את חסדי ה', ונודה לו יחד איתם באהבה. כך מודים לה', וה' יזכנו.