❤️ בר מצווה בגיל האהבה

מדוע נעשה הנער בר מצווה דווקא בגיל שלוש עשרה, ומה מלמדות אותנו התפילין על מטרת כל המצוות
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

הסוד שבמספר שלוש עשרה

מדוע נעשה הנער בר מצווה דווקא בגיל שלוש עשרה? אין זה לחינם. יש סוד נפלא ומתוק במספר שלוש עשרה.

יש ששאלו: מדוע קוראים לנער מגיל זה "בר מצווה"? אפשר היה לקרוא לו "בחור", שהרי מעתה הוא בוחר את דרכו. ונראה לבאר על פי מה שאנו אומרים בכל בוקר, בסיום הברכה שלפני קריאת שמע:

"ברוך אתה ה', הבוחר בעמו ישראל באהבה."
ברכות קריאת שמע

ויש לדרוש: "אהבה" בגימטריה שלוש עשרה. מתי הקדוש ברוך הוא בוחר בעמו ישראל? מתי הוא לוקח את הילד היהודי להיות לו לבן? "באהבה", בגיל שלוש עשרה. ואם יש לקרוא לו "בחור", הרי זה משום שהקדוש ברוך הוא בחר בו היום.

"בני אתה, אני היום ילדתיך"

אומר הזוהר הקדוש שבגיל בר המצווה אומר הקדוש ברוך הוא לנער:

בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ תהילים ב, ז

היום הוא נולד מחדש, ומקבל נשמה אלוקית. ובספר "לב שמחה" מובא שאין זה לחינם שזהו הפסוק השלושה עשר בספר תהילים. מתי נולד הנער מחדש? בגיל שלוש עשרה, בגיל "אהבה". "הבוחר בעמו ישראל באהבה": כשהוא מגיע לגיל האהבה.

מדוע תפילין דווקא בבר מצווה?

ונוסיף עוד דבר נפלא. ידוע שאת כל המצוות עושה הנער כבר לפני גיל מצוות, כחינוך. הוא שומר שבת, מברך, מתפלל ונוטל ידיים. רק מצוות תפילין משאירים לגיל בר מצווה. מה נשתנתה מצוות תפילין?

כותב המהרש"א דבר נפלא על הגמרא שאומרת שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין. כבר כתבו בזה סוד נסתר, אבל המהרש"א מבאר זאת כפשוטו: עניין מצוות התפילין הוא שיש לנו להיות דבקים בו יתברך. כשאנו מניחים אותן, השכינה שורה עלינו בשמו. וכך מובא בזוהר: כשם שמאהבת ה' את ישראל אמר להם שרצונו לשכון בתוכם, כך זהו עניין התפילין, שחפץ ה' בהשראת שכינתו על מניח התפילין.

מצוות תפילין של ישראל היא דבקות וקדושה בה', בכל נפשם, בכל לבבם ובכל מאודם. התפילין הן אהבה עצומה לבורא עולם. וכנגד זה, התפילין של הקדוש ברוך הוא הן אהבתו לישראל, דבקותו וחשקו בהם, כמו שנאמר:

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי שיר השירים ו, ג

הקדוש ברוך הוא משתבח ומתפאר בישראל, וישראל משתבחים ומתפארים בו, כמו שנאמר "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם... וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם". זהו סוד התפילין: התפילין הן סמל האהבה שבינינו לבין הקדוש ברוך הוא.

טבעת על היד ותכשיט בין העיניים

בתפילין כתובה מצוות אהבת ה', בפרשת "שמע" ובפרשת "והיה אם שמוע". את התפילין של יד מניחים כנגד הלב, כדי שכל לבנו יתמלא אהבת ה'. ואנו כורכים אותן כל יום על היד, כמו טבעת נישואין, ואומרים "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם".

ועל הראש מניחים אותן "לטוטפות בין עיניך". מבאר הרשב"ם שהן כמו עדי ותכשיט שבין העיניים, כדי שיהיה הדבר תמיד לנגד עיניו, ולא יעבור עליו אפילו רגע אחד בלי שיזכור: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ".

המשנה הראשונה והמצווה הראשונה

המשנה הראשונה בששה סדרי משנה היא: "מאימתי קורין את שמע בערבית?". מדוע דווקא זו המשנה הראשונה? כתבו הספרים שזו המצווה הראשונה שיש לנער בר המצווה, בלילה שבו הוא נעשה בן שלוש עשרה.

ומה כתוב בקריאת שמע? אמונה בה' אחד, ומצוות "ואהבת את ה' אלוקיך". נשים זאת על לבנו ועל מחשבותינו, נדבר בזה כל היום, ונעשה זאת במעשינו. נקשור את "ואהבת" על היד ועל הראש, ונקרא אותו לפחות פעמיים ביום. ועוד ציווה עלינו בורא עולם לקבוע את "ואהבת" בכל פתח, במזוזה. כשאתה נכנס לחדר, אל תשכח מה תפקידך בעולם: אהבת ה'. לחשוב ולחפש כל היום: מה אני עושה כדי לאהוב את ה' יתברך?

משום שזו תכלית כל המצוות: לאהוב את ה' יתברך. וכך כתבו הראשונים, שכל המצוות, כאשר הן נעשות מתוך אהבה, מגיעות לתכליתן.

מדוע הילד אינו חייב במצוות?

ולכן מה נפלא ומה מתוק שבגיל האהבה נעשה האדם חייב במצוות. שיזכור כל חייו: תפקיד חיי הוא לזכות לאהוב את ה' יתברך, ולהשתוקק כל היום להשיג עוד קצת אהבה ושמחה.

הילד אינו חייב במצוות לא רק משום שקשה לו לקיים אותן, אלא משום שכל המצוות מטרתן היא אהבה, וילד עדיין אינו שייך לאהבה כזאת. רק כשהוא מגיע לגיל האהבה, אפשר לחייב אותו במצוות.

ולכן את מצוות התפילין, שהיא סמל האהבה בינינו לבין הבורא, משאירים לגיל הזה. כמו שנאמר:

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה שיר השירים ח, ו

כשהנער מגיע לגיל האהבה, כשהוא כבר שייך לאהבה, הוא יכול להניח את האהבה על לבו ועל זרועו.

בר מצווה, ולא בר מצוות

ועוד דבר: קוראים לנער "בר מצווה", ולא "בר מצוות". לכאורה, הוא מתחייב בהרבה מצוות, תרי"ג מצוות! אלא שהשם בא לומר לנער: אמנם חייב אתה בהרבה מצוות, אבל זכור כל ימי חייך, שכל המצוות מטרתן אחת: אהבה. להגיע למצווה האחת והחשובה, לאהוב את ה' יתברך.

לומר בשמחה: "אהבה" בגימטריה שלוש עשרה. בגיל הזה בוחר בנו הקדוש ברוך הוא "באהבה", ואומר לנער "בני אתה, אני היום ילדתיך". לכן דווקא עכשיו מניחים תפילין, טבעת האהבה שעל היד ותכשיט האהבה שבין העיניים. וקוראים לו "בר מצווה", כי כל המצוות הן מצווה אחת: לאהוב את ה'.

יהי רצון שיזכה הנער לאהוב את ה' יתברך בכל לבו, בכל נפשו ובכל מאודו. שבכל בוקר, כשיכרוך את התפילין על זרועו, ירגיש שאבינו שבשמיים אוהב אותו ובוחר בו מחדש. ויתקיים בו "עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו", וישמח הקדוש ברוך הוא בו, ויאמר: "ישראל אשר בך אתפאר". ברוך אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. הברכה שלפני קריאת שמע: "הבוחר בעמו ישראל באהבה" ("אהבה" בגימטריה 13).
  2. תהילים ב, ז: "בני אתה אני היום ילדתיך"; הזוהר הקדוש על גיל בר מצווה; ספר "לב שמחה": הפסוק השלושה עשר בתהילים.
  3. מסכת ברכות ו ע"א: הקדוש ברוך הוא מניח תפילין, ודברי המהרש"א שם.
  4. הזוהר הקדוש: אהבת ה' לישראל ורצונו לשכון בתוכם.
  5. שיר השירים ו, ג: "אני לדודי ודודי לי"; דברים כו, יז–יח: "את ה' האמרת היום וה' האמירך היום".
  6. הושע ב, כא: "וארשתיך לי לעולם".
  7. שמות יג, ט; דברים ו, ח: "לטוטפת בין עיניך", ופירוש הרשב"ם.
  8. דברים ו, ה: "ואהבת את ה' אלוקיך"; מסכת ברכות א, א: "מאימתי קורין את שמע בערבית".
  9. שיר השירים ח, ו: "שימני כחותם על לבך".
  10. ישעיהו מג, כא: "עם זו יצרתי לי"; ישעיהו מט, ג: "ישראל אשר בך אתפאר".
▲
סיכום השיעור: בר מצווה בגיל האהבה