🌊 ביאור הפיוט "יום ליבשה"

הפיוט של רבי יהודה הלוי על קריעת ים סוף, שנוהגים לשיר בשביעי של פסח ובברית מילה, בית אחר בית
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

שיר לשביעי של פסח ולברית מילה

שביעי של פסח הוא היום שבו זכו ישראל לשיר שירה חדשה על קריעת ים סוף. ונוהגים לשורר ביום הזה את הפיוט הנפלא של רבי יהודה הלוי, הנקרא "יום ליבשה". יש גורסים "ים ליבשה", אבל המנהג המקובל הוא "יום ליבשה".

ומנהג האשכנזים לשיר את הפיוט הזה גם בסעודת ברית מילה. ובאמת צריך להבין: מה הקשר בין ברית מילה לקריעת ים סוף? ומדוע שזר רבי יהודה הלוי בפיוט אחד את קריעת ים סוף עם ברית המילה? כפי שנראה, באמצע הפיוט הוא עובר פתאום מן הים אל הברית. ננסה ללמוד את ביאור הפיוט, כדי שנדע לשורר, לשבח ולהודות לקדוש ברוך הוא בכל לבנו.

"שירה חדשה שבחו גאולים"

יוֹם לַיַּבָּשָׁה נֶהֶפְכוּ מְצוּלִים, שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים הפזמון החוזר

ביום שמעמקי הים נהפכו ליבשה, שרו הגאולים שירה חדשה. מה פירוש "שירה חדשה"? כאשר אדם מתפעל ומתרגש מן הנס שעשה לו הקדוש ברוך הוא, הוא מרגיש שהשירים הישנים אינם מספיקים. חייבים לחבר שירה חדשה. וזה מה שעשו ישראל על הים: שירה חדשה שבחו גאולים.

"הטבעת בתרמית"

הִטְבַּעְתָּ בְּתַרְמִית רַגְלֵי בַת עֲנָמִית, וּפַעֲמֵי שׁוּלַמִּית יָפוּ בַּנְּעָלִים

מהי "תרמית"? בשירת הים נאמר: "וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם" (שמות טו, ח). רש"י מפרש "נערמו" מלשון ערימה: המים נעשו ערימה גבוהה. ואילו התרגום מפרש מלשון ערמומיות, חכמה ותחבולה. איזו ערמה הייתה במים?

ומבאר הרמב"ן דבר נפלא. הרי זה פלא גדול: כיצד נכנס פרעה לתוך הים? וכי לא הבין שיש כאן יד ה' להציל את בניו? האם חשב שהקדוש ברוך הוא לא יעשה נס גם לו? אלא שה' חיזק את לב פרעה, והיה כאן פיתיון. ה' הוליך את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, והמצרים חשבו שזו תופעה טבעית, רוח עצומה שייבשה את הים. זהו "וברוח אפיך נערמו מים": על ידי הרוח שעשית כל הלילה, עשו המים ערמה, ומשכו את פרעה לתוך הים.

זהו "הטבעת בתרמית": הייתה כאן תחבולה, ועל ידה הטבעת את רגלי "בת ענמית". מצרים נקראת כך, כי בתורה כתוב שמצרים הוליד את ענמים: "וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים" (בראשית י, יג).

"ופעמי שולמית יפו בנעלים": אלו ישראל, השלמים באמונתם, כלשון הפסוק "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים" (שיר השירים ז, ב). צעדיהם יפו בהליכתם ביבשה בתוך הים.

"וכל רואי ישורון"

וְכָל רוֹאֵי יְשׁוּרוּן, בְּבֵית הוֹדִי יְשׁוֹרְרוּן, אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, וְאוֹיְבֵינוּ פְּלִילִים

כל מי שיראה את ישראל בגאולה, וישראל נקראים "ישורון" משום שהם ישרים, "בבית הודי ישוררון": בבית המקדש ישוררו. ולמה נקרא בית המקדש "בית הודי"? משום ששם מודים ומשוררים לקדוש ברוך הוא. ויאמרו: "אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן" (דברים לג, כו). "ואויבינו פלילים": אויבינו נידונים ונשפטים, כלשון "וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים" (דברים לב, לא).

דְּגָלֶיךָ תָּרִים עַל הַנִּשְׁאָרִים, וּתְלַקֵּט נִפְזָרִים כִּמְלַקֵּט שִׁבֳּלִים

את דגלי הגאולה תרים על שארית עמך ישראל, ותלקט את ישראל המפוזרים בין האומות, כמו שמלקטים שיבולים בשדה.

מן הים אל הברית

ועכשיו עובר הפייטן לברית המילה:

הַבָּאִים עִמְּךָ בִּבְרִית חוֹתָמְךָ, וּמִבֶּטֶן לִשְׁמְךָ הֵמָּה נִמּוֹלִים

ישראל הבאים בברית המילה, שהיא חותם בגוף, ונימולים מבטן, סמוך ללידתם, לכבודך.

הַרְאֵה אוֹתוֹתָם לְכָל רוֹאִים אוֹתָם, וְעַל כַּנְפֵי כְסוּתָם יַעֲשׂוּ גְדִילִים

"הראה אותותם": אלו התפילין, שהן אות לכל העמים, כמו שנאמר "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ" (דברים כח, י). ומדוע עובר הפייטן פתאום מברית מילה לתפילין? משום שברית המילה היא אות בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, וגם התפילין נקראות אות. ולכן עבר מן האות האחד אל האות השני. וזו גם הסיבה למנהג שאבי הבן לובש תפילין בשעת הברית: כדי שיהיו שני האותות יחד. "ועל כנפי כסותם יעשו גדילים": אלו הציציות.

"למי החותמת ולמי הפתילים"

לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת, הַכֶּר נָא דְּבַר אֱמֶת, לְמִי הַחֹתֶמֶת וּלְמִי הַפְּתִילִים

זהו חרוז נפלא. רבי יהודה הלוי לקח את המשפט שאמרה תמר ליהודה: "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (בראשית לח, כה), והפך אותו לדברי כנסת ישראל אל בורא עולם. ריבונו של עולם, הכר נא: למי עם ישראל נרשמים ועושים סימנים? למי החותמת, היא ברית המילה שהיא חותם בגוף? ולמי הפתילים, הם הציציות? הלא הכל לכבודך!

וְשֵׁנִית לְקַדְּשָׁהּ, וְאַל תּוֹסֵף לְגָרְשָׁהּ, וְהַעֲלֵה שִׁמְשָׁהּ, וְנָסוּ הַצְּלָלִים

קדש את ישראל שנית ואל תוסיף לגרשם, והעלה את אורם, ויברחו כל הצללים, כל הצרות והקשיים.

"ידידים רוממוך"

יְדִידִים רוֹמְמוּךָ, בְּשִׁירָה קִדְּמוּךָ, מִי כָמֹכָה ה' בָּאֵלִים

ישראל, שנקראים ידידיו של הקדוש ברוך הוא, רוממו אותך בשירה שקדמו ושרו לפניך על הים, ואמרו: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים ה'".

בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים, וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם

ומה הקשר של הסיום הזה? פשוט מאוד. בזמנו, תיקן רבי יהודה הלוי שיאמרו את הפיוט הזה בתפילה, לפני ברכת "גאל ישראל". ולכן הוא חותם בגאולה: "ותביא גאולה לבני בניהם", ומיד היו אומרים "ברוך אתה ה' גאל ישראל".

לומר בברית: בפיוט "יום ליבשה" עובר רבי יהודה הלוי מן הים אל הברית. מי שהלכו ביבשה בתוך הים הם "הבאים עמך בברית חותמך". ועל החותם שבגוף, על התפילין ועל הציציות, אומרת כנסת ישראל לבורא עולם: "הכר נא, למי החותמת ולמי הפתילים". הכל לכבודך.

יהי רצון שנזכה כולנו לשיר לפני הקדוש ברוך הוא בכל לבנו, שירה חדשה שתפרוץ מן הלב מאליה, עד שלא נוכל לעצור אותה. ושנזכה לראות את הילד הנימול גדל באותותיו של אבינו שבשמיים, בתפילין ובציצית, וכולנו יחד נשיר "ידידים רוממוך בשירה, קדמוך מי כמוכה ה' באלים", עד שתבוא הגאולה לבני בניהם במהרה.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. הפיוט "יום ליבשה" לרבי יהודה הלוי; מנהג אשכנז לשירו בשביעי של פסח ובסעודת ברית מילה.
  2. שמות טו, ח: "וברוח אפיך נערמו מים", פירוש רש"י ותרגום אונקלוס.
  3. הרמב"ן: הרוח העזה כל הלילה כפיתיון למצרים.
  4. בראשית י, יג: "ומצרים ילד את לודים ואת ענמים".
  5. שיר השירים ז, ב: "מה יפו פעמיך בנעלים".
  6. דברים לג, כו: "אין כאל ישרון"; דברים לב, לא: "ואיבינו פלילים".
  7. דברים כח, י: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך".
  8. מנהג שאבי הבן לובש תפילין בשעת הברית.
  9. בראשית לח, כה: "הכר נא למי החתמת והפתילים".
  10. שמות טו, יא: "מי כמכה באלים ה'".
▲
סיכום השיעור: ביאור הפיוט "יום ליבשה"