🌙 אור הלבנה כאור החמה

למה אמר רב חסדא "בנתא עדיפא לי", מה פירוש הנבואה שאור הלבנה יהיה כאור החמה, ומדוע דווקא בדורנו התחילו לעשות סעודת הודיה לבת
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

"בנתא עדיפא לי"

כולם מכירים את דברי הגמרא: "אשרי מי שבניו זכרים, ואוי לו למי שבניו נקבות". אבל באותה מסכת, מסכת בבא בתרא, יש גמרא מעניינת מאוד, שהיא הפוכה ממה שרוב האנשים חושבים:

אמר רב חסדא: לדידי, בנתא עדיפא לי מבני.
מסכת בבא בתרא קמא ע"א

רב חסדא אומר: בשבילי, בנות עדיפות לי מבנים. למה רב חסדא חושב הפוך מכולם? ובאותה סוגיה אומרת הגמרא עוד: "בת תחילה סימן יפה לבנים". ומבאר הרשב"ם: כי היא תגדל את אחיה. כל מי שזכה לבת בכורה יודע עד כמה זה נכון, וכמה היא עוזרת בבית.

לפני שנענה על השאלה, נקדים הקדמה חשובה, שתעזור לנו להבין איפה אנחנו עומדים היום.

שלושה שינויים בהלכה

מי שמסתכל בספרות ההלכה יראה שבדורות האחרונים חל שינוי גדול ביחס לבנות. לפחות בשלושה דברים אפשר לראות זאת.

א. בת מצווה

מי שיסתכל בספרות ההלכתית יראה שלפני כמאה וחמישים שנה, לא היה בכלל מושג של "בת מצווה". בתחילה עשו זאת הרפורמים, ולא חגגו זאת בקהילות ישראל. אחר כך התחילו להיכתב על כך תשובות. וגם בארץ ישראל, בשנים הראשונות, לא עשו כמעט כלום. ובשנים האחרונות, כולם יודעים, עושים בת מצווה.

ויש תשובה מפורסמת של הרב עובדיה יוסף, שממליץ על כך מאוד. הוא כותב שאינו רואה הבדל: כשם שכתבו הפוסקים שיש לשמוח כשבן מגיע לגיל מצוות, משום ש"גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", כך גם בבת. והוא פוסק שראוי לעשות זאת, בצניעות, בלי אולם, אבל אין שום סיבה שלא לעשות.

ב. לימוד תורה

הדוגמה השנייה היא לימוד תורה. עד לפני דורות לא רבים, בנות כמעט לא למדו. ואז כתב החפץ חיים, בתוקף רב, שיש ללמד את הבנות תורה, וכמה הדבר חשוב. וקמה תנועת "בית יעקב", ומאז, ברוך ה', היא גדלה וגדלה. והיום יש נשים שלמדו הרבה מאוד, ומלמדות אחרות.

ג. סעודת הודיה לבת

והדוגמה השלישית, שקשורה אלינו: מי שמסתכל בספרות הפוסקים יראה שמעולם לא עשו סעודת הודיה על לידת בת. כתב הרמ"א שכשנולד בן עושים "שלום זכר" בליל שבת, וכך נוהגים כל האשכנזים, ואצל הספרדים יש "ברית יצחק" וכדומה. אבל על בנות לא נזכר דבר. וכבר תמהו על כך: אם הסעודה היא הודיה לה' על שהוולד נושע ויצא בשלום, מה ההבדל בין בן לבת? ואין לכך תשובה ברורה.

והיום נכנס הדבר מאוד, ברוך ה', שעושים סעודת הודיה גם לבת: קידוש בבית הכנסת, "זבד הבת", מסיבה משפחתית, כל אחד בדרכו. מודים לקדוש ברוך הוא.

שלוש דוגמאות מן ההלכה: בת מצווה, לימוד תורה וסעודת הודיה. בכולן היחס לבנות השתנה מאוד. ואין לאף אחד תשובה ברורה למה פעם לא נהגו כך. לא היה איסור, פשוט כך היה המנהג. איך מסבירים זאת?

נבואה שאי אפשר להבין כפשוטה

יש פסוק שיכניס אותנו לעניין. אנחנו נמצאים בתקופה שלקראת ימות המשיח, ועל ימות המשיח נאמר בישעיהו:

וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא ישעיהו ל, כו

את הפסוק הזה אי אפשר להבין כפשוטו. אם יקרה דבר כזה, זה יהיה אסון טבע. כמה זמן יחזיק כדור הארץ מעמד מול אור כזה? הכול יישרף. ולא יהיה לילה בכלל, וזו קללה, לא ברכה. בלי הפסקה של לילה, בלי ירח, הכול נעשה חם ויבש, ולא יגדלו פירות. איזו ברכה יש כאן?

אלא שהלבנה והחמה הן סמלים ביהדות. לפעמים הן מסמלות את עם ישראל ואת אומות העולם, ולפעמים את הקדוש ברוך הוא ועם ישראל, כל פעם לפי העניין. וכך במדרש: למה נמשלו ישראל ללבנה? מה הלבנה שולטת ביום ובלילה, כך ישראל שולטים בעולם הזה ובעולם הבא.

השמש והירח: איש ואשה

והחמה והלבנה מסמלות גם איש ואשה. בחלום יוסף נאמר "והנה השמש והירח", והשמש היא יעקב, והירח היא האם. כלומר, שמש וירח הם איש ואשה.

ויש לכך דוגמאות רבות מאוד. השמש עומדת כל יום, ביום ובלילה, באותו גודל, בכל חודשי השנה. לעומתה הירח: מתחיל קטן, עולה ועולה עד אמצע החודש, ואז יורד ויורד עד שנעלם, ושוב מתחדש. ובבריאת האשה יש מחזור חודשי שדומה מאוד לזה. עד כדי כך, שגם בהלכה מצאנו קשר בין החודש לטבע האשה, וזה נקרא "וסת החודש". ועוד: השמש מאירה מעצמה, והירח מקבל את אורו ממנה. זה נותן וזה מקבל. ויש עוד דוגמאות רבות לאין סוף.

אם כן, כשהפסוק אומר "והיה אור הלבנה כאור החמה", הוא רומז שלקראת הגאולה, לקראת ימות המשיח, יהיה שינוי ביחס שבין האיש לאשה. אבל כאן צריך להבין נקודה חשובה מאוד.

לא להפוך את הלבנה לחמה

יש הבדל עצום, הבדל של שמיים וארץ, בין התפיסה של העולם המודרני לבין היהדות. מה שרוצים היום לעשות ברחוב, זה בדיוק מה שאמרנו קודם: שאור הלבנה יהיה כאור החמה כפשוטו. וזה אסון. הכול נשרף.

ברחוב לא נותנים כבוד לאשה. אומרים: בואו נהפוך את האשה לאיש. לא אומרים לאשה "מה שאת עושה חשוב". להפך, אומרים לה: מה שאת עושה אינו חשוב. לנהל בית, לגדל ילדים, זה לא חשוב. מה חשוב? להיות כמו האיש.

👩‍👧‍👦 שבעת היתומים

מספרים על כינוס שבו נתנו לכל אשה לספר מה היא עושה. קמה אשה אחת וסיפרה: לקחתי שבעה יתומים, ואני מגדלת אותם. רוחצת אותם, דואגת להם מן הבוקר ועד הערב, כי אין להם אף אחד אחר. אני משיאה אותם, דואגת להם לבתים, ואחר כך מארחת אותם ואת ילדיהם בכל שבת.

כולם היו בהלם. לא האמינו שקיים דבר כזה עלי אדמות. ובסוף אמרה להם: תשמעו, שבעת היתומים האלה הם שבעת הילדים שלי. מה לעשות, יש להם רק אמא.

כולם צחקו. אבל השאלה נשארת: למה אם אלה יתומים, זה מפעל עצום, ואם אלה הילדים שלך, זה "שום דבר"?

מי שרוצה שאור הלבנה יהיה כאור החמה כפשוטו, ששניהם יהיו אותו דבר בדיוק, מביא אסון. כל אחד צריך לדעת את מקומו. האשה אינה איש, ואי אפשר שיהיו אותו דבר. אז מה התורה מתכוונת?

שני המאורות הגדולים

בספרי הקבלה, ומובא בריקאנטי, מבואר דבר יפה מאוד על הפסוק "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים". בתחילת בריאתם נקראו שניהם גדולים ושווים. אבל מה פירוש? לא ששניהם היו באותו גודל, שהרי אז לא היה לילה. אלא ששניהם ינקו בשווה, ישר מבורא עולם, בלי מתווך. הלבנה קיבלה את אורה מבורא עולם, והחמה קיבלה מבורא עולם. זו הכוונה "גדולים": לכל אחד היה אור משלו.

ומה זה "גדול" בהלכה? אמרו בגמרא שבניו ובנותיו הקטנים, מציאתם לאביהם, והגדולים, מציאתם לעצמם. ומי נקרא קטן? מי שסמוך על שולחן אביו, אפילו אם הוא גדול בשנים. ומי שעומד ברשות עצמו נקרא גדול. כך שני המאורות בתחילה: כל אחד היה עצמאי, אור משל עצמו.

ואחר כך נקרא אור הלבנה "המאור הקטן". אמרו חז"ל: אמרה הלבנה לפני הקדוש ברוך הוא: "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?". אמר לה: "לכי ומעטי את עצמך". הלבנה דרשה לעצמה שליטה, וטענה שאי אפשר לשניים לשלוט יחד. ומאז היא אינה מקבלת מבורא עולם אלא באמצעות השמש. אין לה אור משלה, רק מה שמגיע אליה מן השמש.

ולעתיד לבוא, "והיה אור הלבנה כאור החמה": לא שתהיה באותו גודל, אלא שיהיה לה אור משל עצמה. היא תקבל ישר מבורא עולם, ושוב לא יזלזלו באורה. כל אחד יאיר באורו שלו.

ועכשיו לנמשל. לעתיד לבוא יעריכו את האשה, לא רק כמי שנטפלת לאיש, אלא את מה שהיא עצמה פועלת ועושה. ידעו כמה חשוב לגדל ילדים, כמה חשוב לעזור לבעל ולבנות בית. וכולם יעריכו זאת.

והיום אנחנו באמצע התהליך. ובאמצע תהליך יש בלבול. כמו שבדרך לארץ ישראל היו קלקולים רבים, ולאט לאט הדברים חוזרים למקומם, כך גם כאן. יש מי שמתבלבלים, וחושבים שכבוד לאשה הוא להפוך אותה לאיש. אבל לאט לאט התהליך יגיע לכך שיהיה אור הלבנה כאור החמה, וכל אחד יעריך מאוד את התפקיד שלו.

ומה שאנו רואים היום בהלכה, שפתאום עושים סעודת הודיה לבת, ועושים בת מצווה, ומלמדים בנות תורה, כל זה הוא חלק מן התהליך לקראת "והיה אור הלבנה כאור החמה": שגם הבת תהיה חשובה, במה שהיא עושה. לא שתהפוך לגבר, אלא שאורה שלה יוכר.

למה בנות עדיפות: שלושה טעמים

ועכשיו נחזור לשאלה הראשונה: למה אמר רב חסדא "בנתא עדיפא לי"? יש בזה שלושה טעמים.

הטעם הראשון: החתנים

אומרים התוספות: נראה שאמר כך משום שחתניו היו גדולי הדור, רבא ורמי בר חמא. כלפי הבנות, ההורים יכולים לקבוע הרבה את עתידן הרוחני: על ידי שישיאו אותן לתלמידי חכמים. האשה מתעלה מאוד על ידי בעלה תלמיד החכם. מה שאין כן הבנים: עתידם הרוחני אינו תלוי כל כך בהורים. אפילו אם האב ישתדל מאוד, אין בטחון שהבן יצליח.

ויש כאן גם טובה אישית לאב עצמו. אמרו חז"ל: כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, אבל תלמידי חכמים עצמם, "עין לא ראתה". ולמה זוכה מי שמשיא את בתו לתלמיד חכם לשכר עצום כזה? מבאר המהר"ל: כי בתו כגופו נחשבת, וכשהוא משיא אותה לתלמיד חכם, הרי גופו עצמו דבק בתלמיד חכם. כאילו הוא עצמו התחבר אל התורה. ולכן רואים שאנשים מוכנים לשלם הון רב בשביל חתן תלמיד חכם.

הטעם השני: האשה היא הבית

הטעם השני הולך בדרך אחרת, והפעם בגלל הבנות עצמן. האשה היא סוד הבית היהודי, ובידה גורל הבית, הבעל והילדים. בגמרא קראו לאשה "בית". ובמדרש יש משפט מפורסם: "הכל מן האשה". מסופר שם על זוג חסידים שנפרדו. הוא נשא אשה רשעה, ונעשה רשע. והיא נישאה לרשע, ועשתה אותו צדיק. הכול הולך אחרי האשה.

ייתכן שמטעם זה אמר רב חסדא "בנתא עדיפא לי": כי לבנות יש כוח השפעה גדול הרבה יותר.

הגאון רבי זלמן סורוצקין, שעמד בראש החינוך העצמאי והיה מגדולי התורה בדורו, כתב: "יש להקדים אשה לאיש בענייני אמונה ומצוות". ומובאת שם שאלה שבאה לפני אחד מגדולי הרבנים: כסף שנדבו לצורך תלמוד תורה, האם מותר לתתו לבית ספר לבנות, "בית יעקב"? אולי יש בזה הורדה מקדושה? והוא פסק: לא רק שמותר, אלא מצווה יש בזה, ואין כאן הורדה מקדושה כלל. כי חינוך הבת לתורה, למצוות ולמעשים טובים הוא יסוד היהדות.

🐑 עוד שבע שנים

ויש לכך דוגמה בתורה. יעקב אבינו עובד שבע שנים בשביל רחל, ומקבל את לאה. ואז מציע לו לבן: אם אתה רוצה את רחל, תעבוד עוד שבע שנים. ויעקב מסכים.

בשביל מה הוא מסכים? אולי מפני יופייה? לא נראה כך. הרי הצליחו להחליף לו את הכלה, ולא הבחין. כנראה מאז שפגש אותה על הבאר לא ראה אותה כמעט, כי הייתה שם צניעות במדרגה שאיננו מכירים. אם כן, למה השקיע עוד שבע שנים?

כי הכיר ברחל שיש לה מידות טובות מאוד. ובשביל מידות טובות של אשתו, שווה להשקיע עוד שבע שנים. כי כמה ילדים צדיקים יהיו, ובאיזו רמה רוחנית, תלוי בעיקר באם.

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ משלי א, ח

שימו לב להבדל שבפסוק. על האב נאמר "שמע": צריך להקשיב, ואם לא מקשיבים, זה לא נכנס. ועל האם נאמר "אל תטוש": זה כבר נמצא בתוכך. תורת אמך גדלה איתך מילדות, ואתה רק צריך לא לעזוב אותה. זה כוחה המיוחד של תורת אמא.

הטעם השלישי: בינה יתירה

הטעם השלישי מבוסס על מאמר אחר של רב חסדא, במסכת נידה. שם מובא למה הבת קודמת לבן בגיל נדרים. ואומרים: "ויבן ה' אלוקים את הצלע", מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באשה יותר מבאיש.

ובבינה הזאת טמונים דברים נפלאים. זכר נולד כשעל גופו ערלה, שמסמלת את השורש של הטומאה והתאוות. לכן קוראים לתינוק שם רק אחרי שמסירים את הערלה, כדי שהשם לא יהיה קשור לערלה. אבל הבת, קוראים לה שם כבר בקריאת התורה הראשונה. ובגמרא במסכת עבודה זרה אמרו שהאשה "כמאן דמהילא דמיא", כאילו כבר נימולה. כלומר, היא נולדת שלמה, בלי טומאה חיצונית שצריך להסיר.

ומזה נובע שהאשה, מצד טבעה, קרובה יותר למציאות האלוקית, ויש בה יראה ואמונה יותר מאשר באיש. וזה אחד הטעמים שפטרו את האשה מחיוב תלמוד תורה: היא אינה זקוקה לכוח התורה כדי לשבור את יצרה, כי מטבעה היא נמשכת לקרבת אלוקים. וכך רואים במציאות: כמעט אין נשים רוצחות וגנבות. וכשאין הורסים את טבע האשה, הוא טוב. גם היום, הרבה יותר נשים שבות בתשובה, כי הנשמה שלהן משתוקקת לקרבת אלוקים.

וכך מבארים את הברכה שהנשים מברכות בכל בוקר, "שעשני כרצונו". אין זו ברכה של השלמה, כמו "דיין האמת", אלא ברכה של הודיה: שהנשים קרובות לתכליתן יותר מן האנשים, כי אין להן הניסיונות והקשיים שיש לאיש. אצל הבת, העיקר שישמרו עליה, ושתשמור על עצמה מהשפעות רעות. ואז, אם תתקרב להנהגות של עובדי ה', תגדל מעצמה ביראת שמיים. מה שאין כן האיש: רק על ידי לימוד תורה ישבור את יצרו ויטע יראת שמיים בלבו. "שעשני כרצונו": בטבעי אני קרובה למה שהקדוש ברוך הוא רוצה.

אם זה טוב כל כך, למה האיש מברך "שלא עשני אשה"? כי במצבי שלי, אילו הייתי פטור ממצוות כמו אשה, היה זה אסון בשבילי. איש בלי תורה זה מתכון בטוח לכישלון. בחורים שלומדים תורה מרגישים שאם לא למדו כמה ימים, הם יורדים מאוד ברוחניות. ובנות יכולות להחזיק מעמד ולהישאר צדקניות. האיש אינו יכול להחזיק מעמד בעולם בלי תורה. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". רק התורה נותנת לו מגן.

הכל מן האשה

ונסיים בדברים נפלאים מ"ספר התודעה" של הרב אליהו כי טוב. בכל דור ודור, כל ראשית וכל שורש טוב שאתה מוצא בעם ישראל, אתה מוצא בו את כוח האם יותר מכוח האב. עד שנעשה פתגם: "הכל מן האשה".

חוה, אם כל חי. שרה, הראשונה בנבואה. מרים, שבזכותה הייתה הבאר לישראל במדבר. נשי דור המדבר, באמונה תמה. דבורה, לישועה. רות, אם המלכות. אסתר, להצלת ישראל. יהודית, לנס חנוכה. חנה ושבעת בניה, לקידוש ה'. ובקרוב, בעזרת ה', אמהות לאורו של משיח, נשים צדקניות שבימינו.

🎉 לומר בשמחה

רב חסדא אמר: "בנתא עדיפא לי מבני". למה? כי דרך הבנות אפשר לזכות לחתנים תלמידי חכמים, ובתו של אדם כגופו. כי האשה היא הבית, ו"הכל מן האשה". וכי נתן ה' בינה יתירה באשה, והיא קרובה מטבעה לרצונו, "שעשני כרצונו". והנבואה אומרת: "והיה אור הלבנה כאור החמה". לא שהלבנה תהפוך לחמה, אלא שיהיה לה אור משלה, ויכירו בחשיבות מה שהיא עושה. סעודת ההודיה על הבת היא חלק מן הדרך הזאת: מודים לה' על הבת, ועל האור המיוחד שהיא מביאה לעולם.

ה' אוהב אותנו, ונתן לנו בבנות ישראל אור מיוחד משלהן. יזכנו לגדל את בנותינו בדרך התורה והמצוות, ולראות בהן נחת ושמחה, עד שיתקיים "והיה אור הלבנה כאור החמה". סימן טוב ומזל טוב יהיה לנו ולכל ישראל.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. מסכת בבא בתרא טז ע"ב: "אשרי מי שבניו זכרים".
  2. מסכת בבא בתרא קמא ע"א: "לדידי בנתא עדיפא לי מבני"; "בת תחילה סימן יפה לבנים", ורשב"ם שם; ותוספות שם: חתניו של רב חסדא, רבא ורמי בר חמא.
  3. תשובת הרב עובדיה יוסף בעניין סעודת בת מצווה.
  4. החפץ חיים בעניין לימוד תורה לבנות; תנועת "בית יעקב".
  5. רמ"א, יורה דעה רסה: סעודת "שלום זכר".
  6. ישעיהו ל, כו: "והיה אור הלבנה כאור החמה".
  7. מדרש רבה: ישראל נמשלו ללבנה.
  8. בראשית לז, ט: "והנה השמש והירח".
  9. "וסת החודש" בהלכות נידה.
  10. בראשית א, טז: "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים"; ריקאנטי, על פי ספרי הקבלה.
  11. מסכת בבא מציעא יב ע"ב: גדול וקטן לעניין מציאה, "סמוך על שולחן אביו".
  12. מסכת חולין ס ע"ב: "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד... לכי ומעטי את עצמך".
  13. מסכת ברכות לד ע"ב: "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם"; ודברי המהר"ל.
  14. מסכת יומא ב ע"א: "ביתו זו אשתו"; בראשית רבה יז: מעשה בחסיד ובחסידה – "הכל מן האשה".
  15. הגאון רבי זלמן סורוצקין: "יש להקדים אשה לאיש בענייני אמונה ומצוות", והשאלה על כספי תלמוד תורה לבית יעקב.
  16. בראשית כט: עבודת יעקב בשביל רחל.
  17. משלי א, ח: "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך".
  18. מסכת נידה מה ע"ב: "בינה יתירה נתן הקדוש ברוך הוא באשה יותר מבאיש".
  19. מסכת עבודה זרה כז ע"א: "אשה כמאן דמהילא דמיא".
  20. ברכות השחר: "שעשני כרצונו", "שלא עשני אשה".
  21. מסכת קידושין ל ע"ב: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין".
  22. הרב אליהו כי טוב, "ספר התודעה".
▲
סיכום השיעור: אור הלבנה כאור החמה