מצווה גדולה מן התורה נוגעת לכל איש ואיש: לשמח את בני ביתו בחג. כך כתוב בתורה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", ועוד נאמר "וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ". ואמרו חז"ל שחייב אדם לשמח את בניו ואת בני ביתו ברגל.
אבל במה משמחים? כאן אמרו חז"ל דבר מעניין: לא כולם שמחים באותו דבר. האנשים שמחים ביין, והנשים שמחות בבגדים. וכך נפסק גם בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקכ"ט): האיש קונה לאשתו בגדים ותכשיטים לכבוד החג, כל אחד כפי יכולתו.
ולכאורה יש לשאול: מה ההבדל? למה האיש נהנה דווקא מן היין, והאישה דווקא מן הבגדים? הרי שניהם בני אדם, ושניהם רוצים לשמוח בחג.
מובא בספרים ביאור נפלא בדבר. האיש, בטבעו, חושב הרבה על עצמו: איך יגדל, איך ייהנה, איך ישמח. ולכן במה הוא שמח ברגל? במאכל ובמשקה. יין משמח את מי ששותה אותו, ואת מי ששותה אותו בלבד.
האישה נבראה בטבע אחר לגמרי. בורא עולם ברא אותה כך שכל הנאתה היא לתת לאחרים. היא "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" לבעלה, והיא דואגת לילדים: מלבישה אותם, יוצאת איתם, משחקת איתם ומשמחת אותם. כל השמחה שלה היא בשמחה שהיא גורמת לאחרים.
ועכשיו נחשוב: ממי נהנים הבגדים? לא מי שלובש אותם. אדם שנשאר לבד בבית נשאר בבגדים פשוטים, ואינו טורח להתלבש יפה. למה? כי בגד יפה משמח את מי שרואה אותו. בגד הוא שמחה שפונה החוצה. ולכן האישה, שכל מהותה לשמח אחרים, שמחה דווקא בבגדים.
ויש בזה דבר מתוק מאוד. הגמרא במסכת שבת (דף נ עמוד ב) אומרת שצריך אדם לרחוץ פניו, ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו, משום שנאמר "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ".
מה העניין לרחוץ את הפנים בשביל הבורא? מבאר רש"י בפירושו השני: מי שרואה בריות נאות אומר "ברוך שככה לו בעולמו". כאשר יהודי רואה בריאה נאה, הוא מתפעל ואומר: ריבונו של עולם, כמה אתה נפלא! איזו בריאה יפה בראת! ולכן צריך האדם להיות נקי ונאה, כדי שמי שרואה אותו יברך ויפאר את הבורא.
ומכאן אפשר ללמוד קל וחומר. אם כשרואים יופי גשמי, פנים נקיות ונאות, אומרים "ברוך שככה לו בעולמו", כשרואים יופי רוחני על אחת כמה וכמה. בורא עולם ברא את האישה כך שכל חייה הם לתת לאחרים, וכל הנאתה היא איך לגרום עוד הנאה לאחרים. על כך ודאי ראוי לומר: ברוך שככה לו בעולמו! איזו בריאה נפלאה בראת בעולמך!
ועל פי זה אפשר להוסיף דבר נפלא. בשבע ברכות יש שתי ברכות שחותמות "יוצר האדם": אחת כנגד יצירת האיש, ואחת כנגד יצירת האישה. הראשונה קצרה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם יוצר האדם". השנייה ארוכה:
ויש לשאול: מדוע דווקא בברכה השנייה, שכנגד האישה, הוסיפו שהאדם נברא "בצלמו"? הרי אפשר היה לומר זאת כבר בברכה הראשונה!
מה פירוש "צלם אלוקים"? בחוברת "הקול החמישי", בביאור שבע ברכות, מובא בשם החפץ חיים שהדמיון הוא במידות. הקדוש ברוך הוא נתן בנפש האדם כוח להידמות למידותיו יתברך, שיהנה להיטיב ולחוס על זולתו. זהו "אשר יצר את האדם בצלמו": כמו שהקדוש ברוך הוא נהנה להיטיב, כך גם בריותיו נהנים להיטיב.
ועכשיו הדברים מאירים. וכי יש מי שראוי יותר לברכה "בצלמו" מן האישה? הרי הבורא, כמו שכתב הרמח"ל, ברא את העולם כולו כדי להיטיב עם בריותיו. וזו בדיוק מהותה של האישה: כל ענייניה ומטרתה הם לשמח את זולתה.
ולכן היא אומרת בכל בוקר "שעשני כרצונו": עשה אותי כמו שבורא עולם רוצה, דומה למידתו, נותנת ומיטיבה. ולכן דווקא בברכה שכנגד האישה אומרים "אשר יצר את האדם בצלמו".
אשרינו שבורא עולם, שכל רצונו להיטיב, נתן בתוכנו כוח להידמות אליו. בכל פעם שאנו רואים בבית אמא שנותנת, דואגת ומשמחת, אנו רואים לפנינו את צלם אלוקים. ויזכנו ה' ללמוד ממנה את אהבת הנתינה, לשמח זה את זה ולהיטיב זה עם זה, ובכך לשמח את אבינו שבשמיים, שכל חפצו להיטיב עם בניו.