🌱 פניני הודיה – הודיה על הכול, גם על הצרות

שבע עשרה פנינים קצרות על הצרה שמולידה ישועה, על התודה גם על הקושי, ועל האמונה שמעלימה את הצער
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

קל להודות כשהכול טוב. אבל הודיה אמיתית נבחנת דווקא ברגעים הקשים: כשיהודי יודע לומר "גם זו לטובה", ולהודות לא רק על הישועה אלא גם על הדרך שהובילה אליה. הפנינים הקצרות שכאן מתאימות לשולחן שבת, לסעודה, לביקור אצל מי שעובר תקופה קשה ולכל מקום שבו רוצים לחזק לב. כל פנינה היא רעיון אחד שלם, ובסופה שורה קצרה שאפשר לומר בעל פה.

🌸 הצרה עצמה – מתנה

צרה ויגון – מציאה

🎧 להאזנה:

דוד המלך אומר בתהילים:

צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא תהילים קטז, ג

מוזר. על צרה לא אומרים "מצאתי". מוצאים דבר טוב, מציאה. מבאר רבי חיים מוולוז'ין בספרו "רוח חיים": דוד המלך אומר, את הצרה והיגון חשבתי למציאה. למה? "ובשם ה' אקרא". כאשר באה על האדם צרה, הוא מתפלל הרבה יותר טוב, הוא מתחנן לה' מעומק הלב, ואחר כך, כשבאה הישועה, הוא מודה לקדוש ברוך הוא הרבה יותר.

אם הצרה מביאה אותי לקרוא בשם ה', להתפלל ולהודות כמו שלא הייתי עושה לולא היא, הרי היא באמת מציאה.

לומר בקצרה: דוד המלך קרא לצרה "מציאה", כי היא זו שמביאה את האדם להתפלל באמת ולהודות באמת.

ייסורי לידה

🎧 להאזנה:

👶 הבת שבאה להתנחם

מעשה בבתו של אחד מגדולי ישראל שסבלה מאוד מייסורים, ונכנסה אל אביה שינחם אותה. שאל אותה אביה: בתי היקרה, את זוכרת את ייסורי הלידה שהיו לך? כשאת נזכרת בהם, את עצובה או שמחה? ענתה הבת: שמחה מאוד! הרי בסוף נולד ילד נפלא, איך לא אשמח?

אמר לה אביה: דעי לך, בתי, כל ייסורים שהקדוש ברוך הוא מביא על האדם הם בבחינת לידה. אחרי הייסורים נולד משהו גדול ונפלא.

אולי לא תמיד אנחנו זוכים לראות את ה"ילד" שנולד מן הצער. אבל אחרי כל ייסורים נולד משהו. כך היה כבר בתחילת דרכו של עם ישראל: "ועבדום ועינו אותם", ואחר כך "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

לומר בקצרה: ייסורים הם כמו צירי לידה – כואבים, אבל בסופם נולד דבר נפלא.

מרים ומרה – המר שנעשה מתוק

🎧 להאזנה:

מרים נקראה כך על שם המרירות, משום שנולדה בשנים הקשות של שעבוד מצרים. אבל כל כוחה היה בכך שאת המרירות הפכה להתרוממות, לשירה: היא שיצאה בתופים ובמחולות אחרי קריעת ים סוף.

ושימו לב מה כתוב מיד אחר כך:

וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם... וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שמות טו, כג–כה

איזה עץ היה זה? כתבו המפרשים שהיה זה עץ מר. הקדוש ברוך הוא מרפא את המר במר, ודווקא על ידו המים נעשים מתוקים. מרים, ומיד אחריה מרה: התורה מלמדת אותנו את סוד הבריאה וסוד הצדיקים. את המרירות עצמה הופכים למתיקות ולשירה לבורא עולם.

לומר בקצרה: מרים הפכה את המרירות לשירה, ובמרה ה' המתיק מים מרים בעץ מר – דווקא מתוך המר צומח המתוק.

צחוק עשה לי אלוקים

🎧 להאזנה:

אנו אומרים בהלל:

אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ תהילים קיח, כא–כד

מבאר רבי לוי יצחק מברדיטשוב ב"קדושת לוי": כשאדם מקבל טוב בלי קושי, הוא לא מבחין שהטוב בא מה', ואומר "מקרה הוא". אבל כשהיה לו רע תחילה, כשכבר התייאש, והאבן שמאסו בה נעשתה לראש פינה, אז הוא רואה בעיניו ש"מאת ה' היתה זאת". ויש שמחה גדולה מן השפע עצמו: לדעת שמלך מלכי המלכים משגיח עליו ואוהב אותו. "נגילה ונשמחה בו" – בה' עצמו, לא רק בשפע.

וזה מה שאמרה שרה אמנו: "צחוק עשה לי אלוקים". מדוע נולד יצחק רק לעת זקנתה? כדי שאחרי הצער תבוא שמחה גדולה, אהבה עצומה והודיה מלאה. דבר שבא בקלות, אדם לא מודה עליו כל כך.

לומר בקצרה: הצרות שלפני הישועה נועדו כדי שנראה בעינינו שהיא "מאת ה'" – ונצחק ונשמח בו.

🙏 להודות גם על הצרה

קרבן תודה "לרצונכם"

🎧 להאזנה:
וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ ויקרא כב, כט

שואל ה"משך חכמה": כבר בפרשת קדושים נאמר "לרצונכם תזבחוהו" על כל קרבן שלמים. מה מתחדש כאן בקרבן תודה? מבאר ה"כתב והקבלה" דבר נפלא: יהודי שמביא תודה יכול להודות על ההצלה, ובלבו לומר: ריבונו של עולם, ריפאת אותי, אבל למה עשית אותי חולה מלכתחילה? אומרת התורה: "לרצונכם" – שתהיה התודה ברצון שלם, לא רק על ההצלה אלא גם על הצרה. כי כל מה שה' עושה, הכול חסד.

ומכאן פירוש נפלא בהלל: "אודך כי עניתני". הפשט: ששמעת לתפילתי. אבל המדרש דורש מלשון עינוי. דוד המלך אומר: אני מודה לך על שניהם – על שענית לתפילתי, וגם על העינוי שהביא אותי לתפילה, כי על ידו התקרבתי אליך וראיתי את השגחתך.

לומר בקצרה: "אודך כי עניתני" – מודים גם על התשובה לתפילה וגם על העינוי שהביא את התפילה. זו תודה "לרצון".

ויענך וירעבך

🎧 להאזנה:

הגאון רבי סלימאן מני, רבה של חברון, סיפר מעשה שהיה, ולאורו ביאר פסוק.

✉️ האיגרת שלא הייתה נחוצה

חכם אחד נותר בערב שבת בלי פרוטה. אמר לאשתו: אני הולך לבית הכנסת ללמוד, כי איני רואה דרך להשיג את צורכי השבת. לפתע הגיע שליח: אדם מחכה בבית ומבקש שיכתוב לו איגרת. כתב לו החכם איגרת בכתב נאה, והאיש שילם לו בעין יפה. בכסף קנה החכם את כל צורכי השבת בהרווחה. ביום ראשון שב האיש ואמר: אפשר לקרוע את האיגרת, התברר לי שאינני צריך אותה כלל.

אמרה האישה: אם ה' דאג לנו כל כך, למה ציער אותנו מתחילה? ענה החכם: אילו היה הכסף בידינו מראש, לא היינו רואים עין בעין את השגחת ה', ולא היינו יודעים כמה עלינו להודות לו.

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן... לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם דברים ח, ג

לומר בקצרה: ה' מרעיב לפני שהוא מאכיל, כדי שנראה בעינינו שהלחם בא ממנו – ונדע להודות.

הושיעני – כדי שאודה לך

🎧 להאזנה:

יש תפילה שרצויה מאוד בשמיים: לא רק "תן לי", אלא "תן לי כדי שאוכל להודות לך". הראיה – מפסוקים שאנחנו אומרים פעמים רבות:

הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ תהילים קמב, ח
הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ תהילים קו, מז

וכך עשתה גם אסתר המלכה, היא "אילת השחר" שעליה נאמר מזמור כב בתהילים. כשהלכה אל אחשוורוש, וכולם חשבו שהיא הולכת אל מותה, ביקשה באמצע המזמור: "אספרה שמך לאחי, בתוך קהל אהללך". ריבונו של עולם, עשה לי נס, ואני אפרסם את שמך ברבים. אסתר הייתה נביאה, והיא ידעה: הבקשה להודות היא עצמה סיבה לישועה.

לומר בקצרה: דוד המלך ואסתר המלכה ביקשו ישועה "כדי להודות" – והבטחת ההודיה היא עצמה מפתח לישועה.

💯 מאה ברכות מול הפורענות

הקללה שנהפכה להלל

🎧 להאזנה:
וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה דברים כג, ו

איך הופכים קללה לברכה? מובא בשם האר"י הקדוש רמז נפלא: כתבו את המילה קללה: ק, ל, ל, ה. עכשיו השאירו את הק' במקומה, והפכו את שאר האותיות: ה, ל, ל. מה יצא? הלל – ק. הלל של מאה.

כשיהודי מהלל את הקדוש ברוך הוא במאה ברכות בכל יום, הוא עושה בעצמו את ה"הפיכה" של הקללה, וכנגד זה "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה". וזה הסוד שבתקנת דוד המלך: כשמתו בימיו מאה נפשות בכל יום, תיקן מאה ברכות בכל יום, ונעצרה המגפה.

לומר בקצרה: הפוך את "קללה" – ותקבל "הלל ק", מאה ברכות. מי שמהלל את ה' מאה פעמים ביום, ה' הופך לו את הקללה לברכה.

שתי נונין הפוכות

🎧 להאזנה:

בפרשת בהעלותך, סביב "ויהי בנסוע הארון", מופיעות בספר התורה שתי נונין הפוכות. אמרו חז"ל שהן באו להפסיק בין פורענות לפורענות. אבל למה דווקא האות נו"ן?

מובא בספר "תפוחי חיים": נו"ן ועוד נו"ן, חמישים ועוד חמישים, עולים בגימטריה מאה. מאה – כמו מאה הברכות שתיקן דוד המלך כדי לעצור את המגפה. ומובא בספרים שגם "מזמור לתודה" הנאמר בשמחה שקול כנגד מאה ברכות.

הרוצה להפסיק את הפורענות, שלא יהיה לה המשך – יאמר מאה ברכות, יאמר מזמור לתודה בשמחה ובהתלהבות. ההודיה היא המחיצה שעוצרת את הרע.

לומר בקצרה: שתי נונין הפוכות הן מאה בגימטריה – ומאה ברכות של הודיה מפסיקות בין פורענות לפורענות.

💡 האמונה שמעלימה את הצרות

להיכן נעלמו הצרות?

🎧 להאזנה 1:
🎧 להאזנה 2:
וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה דברים לא, יז

הפסוק פותח ב"רעות וצרות", ומסיים רק ב"רעות". להיכן נעלמו הצרות? מבאר מרן הרב שך ב"אבי עזרי": רעה היא המציאות עצמה. צרה – כתרגומו "עקן" – היא כמה שהדבר מעיק וכואב. בתחילת הפסוק מדובר באדם בלי אמונה, ולכן יש לו גם רעות וגם צרות. בסופו הוא כבר אומר "על כי אין אלוקי בקרבי", הוא שב ומבין שהכול מאבא טוב – ואז נשארות רעות, אבל הצרות נעלמות.

🔒 שני אסירים בתא אחד

אדם ביקר בבית סוהר וראה שני אסירים באותו תא. האחד מטופח, מחייך ושמח. השני מדוכא, עצוב ומוזנח. אמרו לו: הראשון משתחרר בעוד שבועיים, והוא כבר מתכונן ומלא אור. השני נגזר עליו מאסר עולם, ואין לו למה לצפות.

אותו מקום, אותו תא, אבל מי שיודע שהגאולה קרובה – לא צר לו. וכך אמר החזון איש: כמה ייסורים יבואו על האדם, זו גזירה משמיים; אבל איך לקבל אותם, זו בחירתו, לפי מידת אמונתו וביטחונו.

לומר בקצרה: למי שיש אמונה יש אולי "רעות", אבל אין "צרות" – כי הוא יודע שהכול מאבא טוב ולטובתו.

כאשר ייסר איש את בנו

🎧 להאזנה:

איזו מצוות עשה מקיים אדם כשבאים עליו ייסורים והוא מקבלם באהבה? כתב הסמ"ג שזו מצווה מן התורה:

וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ דברים ח, ה

אבל איך מצליחים? כשהייסורים כבר באו, לפעמים קשה מאוד. העצה כתובה כמה פסוקים קודם: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר" – המן, הבגדים שלא בלו, הרגליים שלא בצקו. מי שזוכר את כל החסדים, יאמר בקלות גם על הקושי: זה ודאי לטובה.

👨‍👦 האב שלא עזר הפעם

אב טוב השיא את בנו, עוזר לו בכל חודש בשכר הדירה, ומביא מתנות לנכדים בכל יום הולדת. יום אחד הוא אומר לבן: הפעם, בדבר שביקשת, איני יכול לעזור. האם יאמר הבן שאביו שונא אותו? חלילה. יש לו אלף הוכחות לאהבת אביו. למה הפעם לא עזר? אינני יודע. אבל בטוח שאבא אוהב אותי.

לומר בקצרה: מי שזוכר את כל החסדים שקיבל, יודע גם ברגע הקשה: אני לא יודע למה – אבל בטוח שאבא אוהב אותי.

שמועות רעות ובשורות טובות

🎧 להאזנה:

שנינו במשנה: על הבשורות הטובות אומר "ברוך הטוב והמטיב", ועל שמועות רעות אומר "ברוך דיין האמת". מדוע הטוב נקרא "בשורה", והרע רק "שמועה"?

אין רע בעולם. "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". אלא שהעולם – מלשון העלם – מסתיר, ולא תמיד אנו רואים איך הכול טוב. לכן מה ששומעים כרע איננו "בשורה רעה". הוא רק נשמע רע. באמת זו בשורה טובה, ולעתיד לבוא נראה שהיא מתוקה מדבש. לעתיד לבוא, "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ונברך על הכול "הטוב והמטיב".

ואנחנו כבר היום מאמינים בכך, ומודים לקדוש ברוך הוא על כל דבר ודבר.

לומר בקצרה: טוב נקרא "בשורה" ורע רק "שמועה" – כי אין בשורה רעה בעולם; יש רק דבר שנשמע רע.

עיניים של יהודי

🎧 להאזנה:

בברכות השחר, האשכנזים מברכים "שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אישה" כבר בתחילה, מיד לפני "פוקח עיוורים". לכאורה הדבר תמוה: שאר הברכות הולכות לפי סדר הקימה – פוקחים עיניים, מתלבשים, נועלים נעליים – וברכות אלה אינן חלק מן הקימה. מה ראו להקדים אותן?

אלא שיש הבדל גדול בין עיניים לעיניים. אדם אחד פוקח עיניים בבוקר ורואה רק בעיות: אוי, כבר צריך לקום; אוי, הילד הזה; אוי, השכן. ויהודי פוקח עיניים ואומר "מודה אני", ומיד רואה חסדים: הנה אני חי, הנה ילד מתוק במיטה, הנה שכן טוב, הנה בגדים ללבוש.

לכן לפני שמברכים "פוקח עיוורים", מודים קודם על שזכינו להיות יהודים. רק אז יש לנו עיניים שרואות נכון.

לומר בקצרה: לפני "פוקח עיוורים" מודים שזכינו להיות יהודים – כי רק עיניים של יהודי יודעות לראות את החסד בכל דבר.

שכרו של אהרן – וידום אהרן

🎧 להאזנה:

אהרן הכהן הוא הסמל בתורה לקבלת הדין באהבה: כשמתו נדב ואביהוא, נאמר "וידום אהרן". אבל לכאורה, איך יכול צער כזה להיהפך לטובה?

וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה'... וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם במדבר ג, ד

יש שפירשו "על פני אהרן" – בחייו של אהרן. ומובא בזוהר הקדוש שבשעה שקינא פנחס לאלוקיו, נתעברו בו נשמותיהם של נדב ואביהוא. נמצא שרק בימי אהרן היו כמתים; אחר כך שבו לחיות בפנחס, ופנחס הוא אליהו, החי לעולם. כתב בעל "יסוד העבודה" שאהרן זכה לכך – שבניו שבו וחיים לעולם, וכהונתם נמשכת לדורות – משום שקיבל את הדין באהבה.

לומר בקצרה: אהרן שתק וקיבל באהבה – וזכה שבניו שבו לחיות לעולם בפנחס. מי שמקבל באהבה, זוכה לראות את הטוב המרובה.

🌾 ביטחון ונס

לא לדאוג דאגת המחר

🎧 להאזנה:
הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא שמות טז, ד

מה היה הניסיון? אמרו חז"ל: "כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר – אינו אלא מקטני אמנה". שאלו את בעל "שבט הלוי": אם כן, אסור לחסוך לפנסיה? ענה: השתדלות כדרך בני אדם – מותרת ואף חובה. מה שאסור הוא לדאוג.

ושאל ה"בן יהוידע": למה דווקא "מי שיש לו פת בסלו"? וביאר: ממי שיש לו, התביעה גדולה יותר. הוא צריך לחיות שהפת לא נמצאת בסלו במקרה, אלא ידו הרחומה של ה' דאגה לו. ואמונה זו קונים בהודיה: כשאדם מודה בפיו על מה שקיבל היום, הוא חי שיש אבא טוב בשמיים שדאג לו – ואז אין לו סיבה לדאוג למחר.

לומר בקצרה: מי שמודה על הלחם של היום, אינו צריך לדאוג ללחם של מחר – אותו אבא שדאג היום ידאג גם מחר.

לה' הישועה – ועל עמך ברכתך

🎧 להאזנה:

🚗 בלי עורך דין

צעיר אחד, שעוד לא זכה לשמור תורה ומצוות, התפרנס מהובלות. פעם עצר אותו שוטר וחשד שנהג אחרי ששתה, והוא סירב לבדיקה. רישיונו נשלל, והוא זומן למשפט. בימים שישב בבית שמע שיעורים, ונקלט בלבו רעיון: "השלך על ה' יהבך". מי שמסר באמת את דאגתו לבורא – ישן בשקט. החברים יעצו לקחת עורך דין, והוא אמר: עורך הדין שלי הוא בורא עולם.

ברוב טובו, גילה שהוא כלל אינו רשום למשפט, והכול נדחה. אז שמע את פירוש רש"י על הפסוק "לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה": עליך להושיע, ועל עמך להודות ולברך אותך. החליט: אודה לא רק בדיבור, אלא במעשה – והתחיל ללבוש ציצית. כשהגיע לבסוף לבית המשפט, אמר: אני מודה ומצטער. השופטת ראתה את הציציות, איחלה לו הצלחה בדרכו החדשה, והחזירה לו את הרישיון בעונש קל מן הרגיל. היום הוא יושב ולומד תורה.

לומר בקצרה: "לה' הישועה, על עמך ברכתך" – חלוקת תפקידים: ה' מושיע, ותפקידנו להודות לו בפה ובמעשים.

היצר שבא אחרי הנס

🎧 להאזנה:

🌙 הבור בלילה החשוך

יהודי בבני ברק הלך בלילה חשוך מאוד בשטח פתוח, ופתאום נעצר ולא יכול היה להמשיך. אחר כך התברר שבדיוק במקום ההוא היה בור עמוק. נס גלוי! הוא התרגש מאוד והתחזק באמונה ובביטחון. אבל לאט לאט ההתרגשות התפוגגה, עד ששכח הכול. הוא נכנס אל החזון איש ושאל: מה לא בסדר אצלי? איך אפשר לשכוח נס כזה?

ענה לו החזון איש: זה לא אתה. כשאדם מתרגש מנס, היצר הרע מקבל רשות לנגב את הרושם. כי אילו היה האדם תמיד תחת רושם הנס, כמעט לא הייתה לו בחירה. העבודה שלך היא לרענן את זה בכל פעם מחדש.

לכן אין די להודות פעם אחת. צריך לחזור ולזכור, לספר שוב ושוב, ולהחיות את ההודיה בכל יום.

לומר בקצרה: הרושם של הנס נשכח מעצמו – כדי שתישאר לנו בחירה. העבודה שלנו היא לרענן אותו ולהודות שוב ושוב.

וכך, צעד אחר צעד, לומד היהודי לראות את יד ה' גם בתוך הצרה: את הלידה שבתוך הייסורים, את המתוק שבתוך המר, את הישועה שמחכה מעבר לפינה. אין לנו אלא אבא אחד בשמיים, שאוהב אותנו אהבה שאין לה סוף, וכל מה שהוא עושה – לטובתנו הוא עושה. יזכנו ה' להודות לו על הכול, מכל, כל, ולומר בלב שלם: "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו".

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. תהילים קטז, ג: "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא"; רבי חיים מוולוז'ין, "רוח חיים".
  2. מעשה בבת אחד מגדולי ישראל: ייסורים בבחינת לידה; בראשית טו, יג–יד.
  3. שמות טו, כ–כה: מרים בתופים ובמחולות; מרה והעץ שהמתיק את המים.
  4. תהילים קיח, כא–כד; "קדושת לוי", פרשת וירא; בראשית כא, ו: "צחוק עשה לי אלוקים".
  5. ויקרא כב, כט; ויקרא יט, ה; "משך חכמה"; "הכתב והקבלה"; המדרש על "אודך כי עניתני" מלשון עינוי.
  6. מעשה שסיפר הגאון רבי סלימאן מני, רבה של חברון; דברים ח, ג.
  7. תהילים קמב, ח; תהילים קו, מז; תהילים כב, א, כג: "אילת השחר", "אספרה שמך לאחי"; אסתר בין הנביאות.
  8. דברים כג, ו; בשם האר"י הקדוש: "קללה" – "הלל ק"; תקנת מאה ברכות של דוד המלך (מובא בטור).
  9. הנונין ההפוכות בפרשת בהעלותך: "להפסיק בין פורענות לפורענות"; ספר "תפוחי חיים"; "מזמור לתודה" כנגד מאה ברכות (מובא בספרים).
  10. דברים לא, יז; מרן הרב שך, "אבי עזרי"; דברי החזון איש על קבלת הייסורים.
  11. דברים ח, ב–ה; הסמ"ג: מצוות עשה לקבל ייסורים באהבה.
  12. משנה, ברכות ט, ב: "הטוב והמטיב" ו"דיין האמת"; "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"; זכריה יד, ט.
  13. ברכות השחר: סדר הברכות "שלא עשני" אצל האשכנזים והספרדים.
  14. ויקרא י, ג: "וידום אהרן"; במדבר ג, ד; הזוהר הקדוש על נשמות נדב ואביהוא בפנחס; "יסוד העבודה".
  15. שמות טז, ד; סוטה מח ע"ב: "מי שיש לו פת בסלו"; "שבט הלוי" על חיסכון לפנסיה; "בן יהוידע".
  16. תהילים נה, כג: "השלך על ה' יהבך"; תהילים ג, ט ופירוש רש"י: "לה' הישועה, על עמך ברכתך"; סיפור שפורסם באחד הגיליונות.
  17. מעשה ביהודי מבני ברק ותשובת החזון איש: היצר הרע שמנגב את רושם הנס.
▲
סיכום השיעור: פניני הודיה – הודיה על הכול, גם על הצרות