חידה מתפילת יום רביעי
💡 תיאור קצר
גם מנהג קטן בסידור יכול ללמד יסוד גדול, כשמבינים מאין הוא בא.
📖 מן השיעור
השיעור נפתח בחידה קטנה מתוך התפילה. ביום רביעי בבוקר, בבתי כנסת של נוסח אשכנז, מוסיפים אחרי השיר של יום את תחילת המזמור "לְכוּ נְרַנְּנָה לַה'". הספרדים אינם אומרים זאת. והשאלה מתבקשת: איך ייתכן? השיר של יום הוא השיר שאמרו הלויים בבית המקדש, ובית המקדש היה אחד לכל ישראל. כולם שמעו שם את אותו שיר. מדוע אם כן יש הבדל בין העדות?
התשובה, אומר הרב, יפה מאוד, ומי שיזכור אותה ייזכר בה בכל יום רביעי בתפילת שחרית. השיר של יום רביעי הוא מזמור צ"ד בתהלים, והוא מסתיים במילים: "וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם, יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹקֵינוּ".
נסו לדמיין את החזן עומד לפני התיבה ומסיים את התפילה בקול רם במילים "יצמיתם ה' אלוקינו". זו מילה של קללה. הציבור עוד עלול לחשוב על מי הוא מתכוון, על זה או על זה. זו אינה דרך יפה לסיים תפילה. ומכאן נולד ההבדל בין המנהגים, כפי שיתבאר.